top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

בגדר 'המרבה לספר ביציאת מצרים' ובדברי הריטב"א שיש לספר בשמחה ובהודאות


מצות סיפור יציאת מצרים


הלכה ומנהג

הוכחה לדברינו מנוסח ההגדה

וכן הוכיחו העמק ברכה (עמוד עח) ובהגדת בריסק (קובץ הוספות עמוד פח) מהנוסח בהגדה: "הוציאנו מעבדות לחירות וכו' וְנֹאמַר לפניו שירה חדשה". והקשו, מדאיתא בגמרא (פסחים קטז, ב): "לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח וכו' ונאמר לפניו הללויה". והגיהו התוספות: "הכי גרסינן, ונאמר לפניו שירה חדשה, וכן נודה לך שיר חדש על גאולתנו". ופירשו: "דהכי תניא במכילתא: כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד דלשון זכר. כלומר, שהנקבה יש לה צער לידה, אף כל הנסים יש אחריהם צער, חוץ מלעתיד שאין אחריה צער". וקשה לדבריהם, אם כן, מה שייך לומר 'ונאמר לפניו', שהוא לשון עתיד, 'שירה חדשה', שהיא לשון נקבה, לשון המתאימה לעבר. ומחמת קושיא זו יש שגרסו וְנֶאֱמַר לפניו שירה חדשה, והכל בלשון עבר. אך עדיין יקשה על הנוסח שנכתב בהגדה, וְנֹאמַר לפניו שירה חדשה, שלא חש אֵי מִי להגיהו ללשון עבר, וצ"ע.

ותירצו, דאכן השירה החדשה דמיירי בה ההגדה אינה לא על העתיד וגם לא על העבר על מה שאירע לאבותינו, אלא על גאולתינו ופדות נפשנו שלנו עצמנו, ועל הניסים השייכים לנו כיוצאים עתה ממצרים, ושפיר שייך לומר בלשון הווה ועתיד 'ונאמר לפניו שירה', שהרי אנו אומרים אותה על המתרחש עמנו, ובכל זאת נקראת שירה בלשון נקבה, שהרי לא מיירי בשירה העתידה שאין אחריה צער.

ומבואר, דהלל והשירה קאי על של עתה, כלומר על גאולתינו שלנו ויציאתנו ממצרים בהווה שנעשינו בני חורין.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

Proof of our words from the text of the Haggadah

The Emek Beracha (page 78) and Hagadat Breisk (additional section, page 88) have proven from the text in the Haggadah: "We were taken out of slavery to freedom, etc., and we say before Him a new song." And they raised a difficulty, as it is stated in the Gemara (Pesachim 116b): "Therefore, we are obligated to thank, praise, etc., and we say before Him 'Hallelujah'." And the Tosafot questioned this: "This is how we have it, and we say before Him a new song, and thus we thank You for a new song on our redemption." And they explained: "Thus it is taught in Mechilta: all songs are in the feminine form except for the song of the future, which is in the masculine form. Meaning, that the feminine form implies pain of childbirth, similarly all the miracles have pain following them, except for the future where there is no pain following." And their words are difficult to understand, because if that is the case, why is it appropriate to say 'and we say before Him,' which is in the future tense, 'a new song,' which is in the feminine form, a form suitable for the past. And because of this difficulty, some have the version 'and it will be said before Him a new song,' and all in the past tense. However, it is still challenging regarding the text written in the Haggadah, 'and we say before Him a new song,' because it does not seem to be fitting to change it to the past tense, and this requires further analysis.

And they explained that indeed the new song mentioned in the Haggadah is not about the future or the past regarding what happened to our ancestors, but rather about our redemption and our own souls' redemption, and the miracles that pertain to us as if we are coming out of Egypt now, and it is appropriate to say in the present and future tense 'and we say before Him a new song,' because we are saying it about what is happening with us. Nevertheless, it is called a song in the feminine form, because it is not referring to a future song where there is no pain following it.

And it is clear that the praise and the song refer to the present, meaning our own redemption and our exodus from Egypt in the present, as we have become free.

bottom of page