top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

מצות סיפור יציאת מצרים

/

דרוש, מוסר ומחשבה

חייב אדם להראות כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים

כתב הרמב"ם (פרק ז מהלכות חמץ ומצה הלכה ו) זה לשונו, בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים, שנאמר (דברים ו, כג), "ואותנו הוציא משם וגו'", ועל דבר זה צוה הקדוש ברוך הוא בתורה (דברים ה, טו), "וזכרת כי עבד היית", כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית, עכ"ל. ולפי דברינו מובן היטב טעם החיוב הזה, שאין זו מחשבה תלושה, כביכול איזושהי ספקולציה של דמיון מודרך... אלא תרחיש מציאותי לחלוטין, שהרי אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, והפקיע בכך את קנין העבדות, הרי שבאמת היינו אף אנו משועבדים לפרעה, בקנין עבדות.

ובכך מובן היטב דקדוק לשונו של הרמב"ם, שהטעים ואמר, 'כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים', שיש במשמע, שגדרו של החיוב הזה הינו, שיַראה האדם לעצמו בעיני רוחו כאילו הוא 'נתלש' כביכול מן הדור בו נשתל, ו'נוסע' אחורנית בנתיב הדורות עד לדור הגאולה – וזה מתמיה לכאורה, שכיצד תובעת התורה מן האדם לסגל לעצמו מבט התלוש מן המציאות, וכי מצופה מאתנו לעסוק בחלומות ובפנטזיות? אלא בהכרח שכוונת הדברים היא על הדרך שאמרנו, שמוטל על האדם להתבונן בכך, שגם עתה, בדורו שלו, שייכת מציאות של עבדות מצרים ויציאה ממנה לחירות, מאחר שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים והפקיע בכך את קנין העבדות, באמת היינו אף אנו משועבדים לפרעה, קנויים לו בקנין עבדות ומצפים לגט שחרור. וכשיתבונן האדם בכך, יקיים את החיוב לראות את עצמו כאילו הוא יצא עתה משעבוד מצרים.

עוד יש לבאר על פי דברי הגר"ח, את כפילות לשונו של הרמב"ם בסיום דבריו שם: "וזכרת כי עבד היית, כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית" – שלכאורה היינו 'יצאת לחירות' והיינו 'נפדית', ומפני מה כפל זאת הרמב"ם. אכן, על פי דברי הגר"ח יש לפרש, ש'יצאת לחירות' מכוון על היציאה מעבודת הפרך, שעל השחרור מן העבודה שייכת הלשון 'חירות', וכפי שהבאנו למעלה לגבי הלשון 'ממצרים גאלתנו'. ואילו 'נפדית' היינו מקנין הגוף שהיה עלינו, ועל כך תיכון הלשון 'פדות', שהפקעת קנין העבדות היא פדיון. וכפי שהבאנו למעלה לגבי 'ומבית עבדים פדיתנו'.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

A person is obligated to see themselves as if they personally have just now come out of the bondage of Egypt.

The Rambam wrote (Chapter 7 of the Laws of Chametz and Matzah, Halacha 6) as follows: "In every generation, a person is obligated to see himself as if he himself has now come out of the subjugation of Egypt, as it is said (Deuteronomy 6:23), 'And He took us out from there, etc.', and regarding this matter, the Holy One, Blessed Be He, commanded in the Torah (Deuteronomy 5:15), 'And you shall remember that you were a slave', meaning as if you yourself were a slave and have gone out to freedom and were redeemed." According to our explanation, the reason for this obligation is well understood—it is not some detached thought or some sort of guided imagery... but a completely realistic scenario. For if the Holy One, Blessed Be He, had not taken our forefathers out of Egypt and thereby nullified the ownership of slavery, we would indeed be enslaved to Pharaoh, with the ownership of slavery.

This clearly explains Rambam's precise language when he said, 'as if he himself has now come out of the subjugation of Egypt,' implying that the nature of this obligation is for a person to see himself in his mind's eye as if he has been 'plucked' from the generation in which he was planted and 'travels' backward through the generations until the time of redemption. This might seem puzzling at first—how can the Torah demand that a person adopt a view detached from reality? Are we expected to engage in dreams and fantasies? But it is necessarily intended as we have explained, that a person must contemplate that even now, in his own generation, the reality of Egyptian slavery and the exodus to freedom is relevant. For if the Holy One, Blessed Be He, had not taken our forefathers out of Egypt and thereby nullified the ownership of slavery, we would indeed be enslaved to Pharaoh, owned in slavery, and awaiting a release document. When a person contemplates this, he fulfills the obligation to see himself as if he has now come out of the subjugation of Egypt.

Further, we can explain, based on the words of Rav Chaim, the seemingly redundant language of Rambam at the end of his words: "And you shall remember that you were a slave, meaning, as if you yourself were a slave and have gone out to freedom and were redeemed." At first glance, 'gone out to freedom' and 'were redeemed' seem synonymous, so why did Rambam repeat it? Indeed, based on Rav Chaim's words, we can interpret that 'gone out to freedom' refers to liberation from the hard labor, where the term 'freedom' is appropriate, as we mentioned earlier regarding the phrase 'redeemed us from Egypt.' Whereas 'were redeemed' refers to the nullification of the ownership of our bodies, for which the term 'redemption' is appropriate, as we mentioned earlier regarding 'and redeemed us from the house of bondage.'

bottom of page