/
מצות סיפור יציאת מצרים
/
דרוש, מוסר ומחשבה
סיפור לכל בן בפרטות
כתוב: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אֺתֺתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" (שמות י, ב). פסוק זה גם הוא מורה על מצוה לספר בנפלאות יציאת מצרים. ויש לדייק אומרו: 'תספר באזני בנך', ולא אמר: 'תספר לבנך' – שצריך להתכוון אל הבן בסיפורו, אל הבנתו האישית ואל נשמתו, ועל דרך מאמר הכתוב, "ידבר נא עבדך דבר באזני אדני" (בראשית מד, יח), ופירש רש"י, "יכנסו דברי באזנך", כלומר, תתבונן היטב בכל משמעות דברי, כי הם מכוונים אליך במיוחד. ועל כן נאמר כאן 'באזני בנך', לשון יחיד, דלא כמו שנאמר בחיוב ללמד את בנו תורה: 'ושננתם לבניך', בלשון רבים, ללמד, שצריך האב לקיים מצות סיפור יציאת מצרים לבן כאילו אין לו עוד בנים, לדבר איתו במיוחד, ולהשמיע לאזניו את מה שהוא צריך לשמוע ולהבין בסיפור יציאת מצרים.
ועל כן חילקה התורה את סיפור יציאת מצרים לארבעה אופנים, כנגד ארבעה בנים, כדי שיספר האב לבן על פי מהותו ורמתו, ועל דרך הכתוב (משלי כב, ו) "חנוך לנער על פי דרכו".
ואם 'אין לו אזניים', כלומר, שהוא אדיש ולא מתעניין בסיפור זה, היה אומר רבי דוד ליבוביץ זצ"ל, שצריך 'לעשות לו אזניים', כלומר, למשוך את לבבו בדרכי נעם, כדמשמע מהשם 'הגדה של פסח', 'הגדה' מלשון 'משיכה' (ראה בראשית לז, כח ובאונקלוס). ועל כן האב מצווה לנקוט בפעולות שונות כדי לעורר ולמשוך את לב התינוקות לשאול על עניני ליל הסדר על מנת לספר להם על יציאת מצרים.
ומקובל בשם הרב הקדוש רבי שלמה אלקבץ זצ"ל לדייק, כי לא נאמר 'ושאינו יודע כלום', אלא 'ושאינו יודע לשאול', והיינו, שהוא כן יודע, אבל לא מסוגל לבטא זאת, משום סגירות לבו, ולכן העצה היא 'פתח לו', כלומר, תסייע לו לפתוח את סגור לבו. ונרמז באומרו '
