top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

בגדרי ביעור החמץ וביטולו


איסור חמץ וביעורו


הלכה ומנהג

אופני מצות תשביתו

ולאור זה מסכם הר"ן את ענין מצות תשביתו: "אלא כך הוא עיקרן של דברים, שזה שאמרה תורה 'תשביתו' יכול להתקיים באחד משני דברים, או שיבטל בלבו כל חמץ שיש ברשותו ויוציאנו במחשבתו מרשותו, וסגי בהכי מדאורייתא אפילו בחמץ הידוע לו. או אם לא בטלו בלבו כלל, צריך מן התורה שיבדוק אחריו בכל מקום שהוא רגיל להמצא שם, ויבערנו מן העולם. ובביעור זה הוא שנחלקו במה יבערנו. ולפיכך, כל שאינו מבטל, חייב לבדוק, כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא, ולפיכך כתב רש"י ז"ל שבודקין את החמץ כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא, והיינו למי שאינו מבטל, אבל למי שמבטל סגי בהכי. אלא מפני שבטול זה תלוי במחשבתן של בני אדם, ואין דעותיהן שוות, ואפשר שיקלו בכך ולא יוציאוהו מלבן לגמרי, ראו חכמים להחמיר שלא יספיק בטול, והצריכוהו בדיקה וביעור, שהוא מספיק גם כן מן התורה. או מפני שחששו, שאם ישהנו בתוך ביתו יבא לאכלו". כלומר, דהצריכו חכמים בדיקה, או מפני שלא סמכו על הביטול התלוי במחשבת בני אדם, או כדברי התוספות, שמא יבוא לאוכלו.

ומבאר הר"ן אליבא דמתניתין: "ומשמע, דתנא דמתניתין לא בעי ביטול כלל, אלא בדיקה, ובהכי סגי ליה, לפי שמכיון שבדק יצא ידי חובתו, ואם שמא ימצא אחר כך גלוסקא יפיפיה, יבערנה לאלתר".

ובדבריו תִּתְיַשֵּׁב קושית תוספות על פירוש רש"י במשנה שהבדיקה נועדה כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא, והקשו, שהרי הבודק צריך שיבטל, ועל ידי ביטול כבר אינו עובר. אכן, לפי דברי הר"ן תנא דמתניתין לא בעי ביטול כלל, וממילא הבדיקה לבד היא המצלת מאיסור בל יראה ובל ימצא, ודוק כי אמת הוא.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

In light of this, the Ran summarizes the matter of the mitzvah of "tashbitu" (removal of chametz): "The essence of the matter is this: what the Torah says 'you shall remove' can be fulfilled in one of two ways. Either one nullifies in his heart all chametz in his possession and removes it in his thoughts from his domain, and this is sufficient by Torah law even for chametz that he knows about. Or if he does not nullify it in his heart at all, he must, by Torah law, search for it in all the places where it is usually found and destroy it from the world. It is about this destruction that there is a disagreement on how to destroy it. Therefore, anyone who does not nullify must search, so that he will not transgress 'you shall not see' and 'you shall not find'. Hence, Rashi wrote that we search for chametz so that one will not transgress 'you shall not see' and 'you shall not find' — this applies to someone who does not nullify, but for someone who does nullify, this is sufficient. However, since this nullification depends on the thoughts of people, and their thoughts are not the same, and it is possible that they will be lenient and not remove it completely from their minds, the sages saw fit to be strict and not rely on nullification alone, requiring also searching and destroying, which is also sufficient by Torah law. Or because they feared that if he keeps it in his house, he might come to eat it." This means that the sages required searching either because they did not rely on nullification, which depends on human thoughts, or, as Tosafot explained, so that one might not come to eat it.

The Ran explains according to the Mishnah: "And it seems that the Tanna of the Mishnah does not require nullification at all, only searching, and this is sufficient for him. Because once he has searched, he has fulfilled his obligation, and if he later finds a nice piece of bread, he will destroy it immediately."

His words resolve the Tosafot's question on Rashi's explanation in the Mishnah, which says that the search is intended so that one does not transgress 'you shall not see' and 'you shall not find', and they questioned this because the one who searches must also nullify, and by nullifying, he already does not transgress. Indeed, according to the Ran's words, the Tanna of the Mishnah does not require nullification at all, and therefore, the search alone prevents the prohibition of 'you shall not see' and 'you shall not find'. Note that this is true.

bottom of page