Lev Aharon Library
/
שביעי של פסח – שירת הים
/
דרוש, מוסר ומחשבה
ארבע כיתות נעשו ישראל על שפת ים סוף
כתוב בתרגום יונתן (שמות יד, יג): "אַרְבַּע כִּיתַּן אִתְעֲבִידוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל גֵּיף יַמָא דְסוּף, חֲדָא אָמְרָה, נֵיחוֹת לְיַמָא. וַחֲדָא אָמְרָה, נֵיתוּב לְמִצְרַיִם. וַחֲדָא אָמְרָה, נְסַדְרָה לְקוּבְלֵיהוֹן סִדְרֵי קְרָבָאּ. וַחֲדָא אָמְרָה, נְבַלְבְּלָא לְקוּבְלֵיהוֹן וּנְעַרְבִבָה יַתְהוֹן. כִּתָּא דַהֲוָה אָמְרָה נֵיחוּת לְיַמָא, אָמַר לְהוֹן משֶׁה, לָא תְדַחֲלוּן, אִתְעַתְּדוּ וְחָמוּן יַת פּוּרְקָנָא דַיְיָ דְיַעֲבֵיד לְכוֹן יוֹמָא דֵין. כִּתָּא דַּהֲוַת אָמְרָה נֵיתוּב לְמִצְרָיִם, אָמַר לְהוֹן משֶׁה, לָא תְתִיבוּן, אֲרוּם הֵיכְמָא דַּחֲמִיתוּן יַת מִצְרָאֵי יוֹמָא דֵין לָא תוֹסְפוּן לְמֶיחְמֵיהוֹן תּוּב עַד עַלְמָא. כִּתָּא דַהֲוָה אָמְרָה נְסַדְרָה לְקוּבְלֵיהוֹן סִדְרֵי קְרָבָא, אָמַר לְהוֹן משֶׁה, לָא תַגִּיחוּן, דְּמִן קֳדָם יְיָ מִתְעֲבֵיד לְכוֹן נִצְחָנוּת קָרְבֵיכוֹן. כִּתָּא דַהֲוָה אָמְרָה נְבַלְבְּלָא לְקוּבְלֵיהוֹן, אָמַר לְהוֹן משֶׁה, שְׁתּוּקוּ וְהָבוּ יְקָרָא וְתוּשְׁבַּחְתָּא וְרוֹמְמוּ לֶאֱלָהָכוֹן" [תרגום ללשון הקודש: ארבע כיתות נעשו בני ישראל על שפת ים סוף. אחת אמרה, נרד לים. ואחת אמרה, נשוב למצרים. ואחת אמרה, נערוך לפניהם סדרי מלחמה. ואחת אמרה, נבלבל למולם ונערבב אותם. הכת שהיתה אומרת נרד לים, אמר להם משה, אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום. הכת שהיתה אומרת נשוב למצרים, אמר להם משה, לא תשובו, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. הכת שהיתה אומרת נערוך לפניהם סדרי מלחמה, אמר להם משה, לא תלחמו, שמלפני ה' נעשים לכם נצחונות מלחמותיכם. הכת שהיתה אומרת נבלבל למולם, אמר להם משה, שִתְקוּ ותנו כבוד ושבח ורוממו לאלוקיכם].
ויש לעיין בדבריהם של הכת הראשונה, שמה סברו להועיל בירידה לים, והלא יטבעו שם, ואחת היא להם אם יטבעו בים או ימותו בחרב פרעה.
והנה, כדברי יונתן נמצא גם במדרש (ילקוט שמעוני רמז רלג), אלא ששם מצוטטת הכת הראשונה כאומרת: 'ניפול לים', ולא כפי שהביא יונתן שאמרו 'נֵיחוֹת לְיַמָא', דהיינו 'נרד לים', ומשמע שרצון הכת הזו היה לשלוח יד בנפשם לאבד את עצמם לדעת. וגם על זה יש לשאול, שמה התועלת בכך, ובמה עדיפה מיתת הטביעה מן הנפילה ביד פרעה, לחרב או לעבדות.
Note! Translation is auto generated: Please use with caution
Four groups were formed among the Israelites at the shore of the Red Sea.
It is written in Targum Yonatan (Exodus 14:13): "Four groups were formed among the children of Israel at the shore of the Sea of Reeds. One said, 'Let us go down to the sea.' Another said, 'Let us return to Egypt.' Another said, 'Let us prepare for battle against them.' And another said, 'Let us confuse them and mix them up.' The group that said, 'Let us go down to the sea,' Moshe said to them, 'Do not be afraid, stand still and see the salvation of Hashem that He will perform for you today.' The group that said, 'Let us return to Egypt,' Moshe said to them, 'Do not return, for as you have seen the Egyptians today, you shall see them no more forever.' The group that said, 'Let us prepare for battle against them,' Moshe said to them, 'Do not fight, for from before Hashem your victories in battle are made.' The group that said, 'Let us confuse them,' Moshe said to them, 'Be silent and give honor and praise and exaltation to your God.'"
We need to examine the words of the first group, who thought to benefit by going down to the sea, as they would drown there, and it is the same for them if they drown in the sea or die by the sword of Pharaoh.
Now, according to the words of Yonatan, it is also found in the Midrash (Yalkut Shimoni, hint 233), but there the first group is quoted as saying, 'Let us fall into the sea,' and not as Yonatan brought, who said 'Let us go down to the sea,' meaning 'let us descend into the sea,' and it implies that the intention of this group was to commit suicide. And we must also ask, what is the benefit of this, and in what way is death by drowning better than falling into the hands of Pharaoh, by sword or by slavery?
