בגדר דין ההסבה

/

מצוות ליל הסדר

/

הלכה ומנהג

בגדר דין ההסבה

איתא בפסחים (קח, א): "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. איתמר, מצה, צריך הסיבה. מרור, אין צריך הסיבה. יין, איתמר משמיה דרב נחמן, צריך הסיבה, ואיתמר משמיה דרב נחמן, אין צריך הסיבה. ולא פליגי, הא בתרתי כסי קמאי, הא בתרתי כסי בתראי. אמרי לה להאי גיסא, ואמרי לה להאי גיסא. אמרי לה להאי גיסא, תרי כסי קמאי בעו הסיבה, דהשתא הוא דקא מתחלא לה חירות, תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה, מאי דהוה הוה. ואמרי לה להאי גיסא, אדרבה, תרי כסי בתראי בעו הסיבה, ההיא שעתא דקא הויא חירות, תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה, דאכתי עבדים היינו קאמר. השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי, אידי ואידי בעו הסיבה".

ויש לחקור בגדר דין הסבה, אם הוא חלק בלתי נפרד ממצות מצה וארבע כוסות, ואם אכל מצה ושתה הכוסות ללא הסבה, לא יצא ידי חובתו כלל, או שהוא דין לעצמו, שצריך להסב בליל הסדר, רק שבעת אכילת מצה או שתיית ארבע כוסות הטילו חכמים חיוב להסב, ואם אכל מצה או שתה הכוסות ללא הסבה, ידי מצה וכוסות יצא, ידי הסבה לא יצא.

וקצת יש לדייק מלשון הגמרא דההסבה קשורה לעצם מצות מצה, מדאמרה: 'מצה צריך הסבה', ולא: צריך להסב באכילת מצה – משמע, דהסבה אינה דין לעצמה, אלא דין ותנאי בהלכות מצה גופה.

ולאופן זה יש לבאר הטעם, כי המצה באה כזכר לחירות, וכדאיתא בהגדה: "מצה זו שאנו אוכלין, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם". ועל כן ההסבה מעכבת במצות אכילת מצה. אכן, לפי זה יקשה מה דאיתא בהמשך, שמרור אינו צריך הסבה, ואם ההסבה מעכבת במצה מפני שהיא סימן חירות, לכאורה במרור צריך להיות ההיפך, שהרי מרור הוא זכר לשעבוד, ואם כן, אם יאכל מרור בהסבה, שמכניס דרך חירות באכילת המרור, מוציאו בכך ממשמעותו להזכיר השעבוד, והיה ראוי שלא יצא כלל ידי חובת מרור אם אוכלו בהסבה.

ואולי יש לומר, דרק היכן שיש חיוב הסבה, אז הוא פועל במצוה שתהיה דרך חירות, אבל כשאין חיוב הסבה, אין למעשה ההסבה כל משמעות, ונחשבת כישיבה רגילה, וכדאיתא בלשון ההגדה: "שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין". ולכן נקטה הגמרא בלשונה, דמרור אין צריך הסבה, כדי לומר, שאם אכל מרור בהסבה לא עיכבה ההסבה את המצוה ויצא ידי חובתו.

ולגבי ארבע כוסות נראה מריהטא דלישנא, דהגמרא הסתפקה בארבע כוסות, אם לדמותן למצה שצריכה הסבה, או למרור שאין צריך הסבה. ולכאורה מאי קא סלקא דעתא לדמותן למרור, שהוא זכר לשעבוד. ואולי יש לומר, דגם יין יש בו זכר לשעבוד, שהרי צריך להיות אדום. אכן יקשה, דלפי חשבון זה, גם במצה יש זכר לשעבוד, שהרי היא לחם עוני, וכדאיתא בהגדה, "הא לחמא עניא".

ובכלל יש לתמוה על המחלוקת אם צריך להסב בשתי הכוסות הראשונות או האחרונות, דהרי איתא לקמן (קיז, ב), ארבע כסי תקינו רבנן דרך חירות, ואם כן לכאורה כולן בשוה צריכות להסבה שהיא זכר לחירות. ובברכי יוסף (אורח חיים סימן תעה ס"ק ג) כתב וזה לשונו, האף אמנם, דלמאן דאמר תרי כסי קמאי לא בעו הסבה, משום דעבדים היינו, רשאי להסב, מכל מקום לא דמי למרור, שאין הכוסות עצמם זכר לעבדות, אלא אדרבא, הארבע כוסות זכר לארבע לשונות של גאולה, עכ"ל. אכן דבריו צריכים ביאור, דאם כן, למה לא יצריכו הסבה בכל הארבע כוסות לכתחילה, ומה איכפת לן אם אומרים עליהם פסוקים דעבדים היינו.

והנה, מצינו דנחלקו הראשונים באופן ההסבה שהצריכו חכמים לארבע כוסות, דהתוספות כתבו (פסחים קח, א ד"ה כולהו נמי): "וכל ארבע כוסות צריכים הסיבה בשעת שתיה". אכן, המאירי (שם) כתב: "ארבע כוסות כולם צריכין הסבה, הן שתייתם הן הדברים שהם מסודרים עליהם, רצה לומר, קידוש, וקריאת ההגדה, וקריאת ההלל, וברכת המזון". ובבאר היטב (סימן תעג ס"ק כז) הביא, שהשל"ה הסכים לדברי התוספות. וצריכים ביאור דברי המאירי, בשלמא הכוסות עצמן נתקנו דרך חירות, ולכן גם הצריכו להסב בשתייתן, וכדברי התוספות, אבל מדוע שיצריכו הסבה גם בעת אמירת הענינים המסודרים על הכוסות.

ויתבארו הדברים על יסוד דברי מרן הגר"ח זצ"ל (הובאו בהגדה של פסח מבית הלוי קובץ הוספות עמודים לז–לח), שבארבע כוסות, אין עיקר המצוה בשתיית הכוסות, רק הברכות ואמירת ההגדה וההלל שעל הכוסות, והוי דוגמת קידוש של כל השנה ושאר כוסות של ברכה. וידוע, דמרן הגרי"ז זי"ע נהג מטעם זה לאחוז בידו הכוס השניה כל שעת אמירת ההגדה, וכן הקפיד באומרו העשר מכות שלא לשפוך יין מכוסו, אלא מיין אחר שזימן לפניו, מפני שאם ישפוך מכוסו, יצטרך למלאה ולהשלימה מיין אחר, כדי שיהיה כוס מלא ומבורך, ונמצא, שעל היין החדש שהוסיף לא אמר את ההגדה.

נמצינו למדים, דעיקרן ויסודן של הארבע כוסות הוא ככוס של ברכה, שנתקן על מה שנאמר עליו, ולא שתייתן גופה, וממילא מובנת שפיר הדעה דהכוסות הראשונות אינן צריכות הסבה, שהרי אומרים עליהם פסוקי השעבוד דעבדים היינו, והם עיקר תקנת הכוסות.

ומה דאיתא שתקנו חכמים ארבע כוסות דרך חירות, יש לומר, דהוא דין באופן שתיית הכוסות, שתהיה שתייתן בהסבה דרך חירות, אך אין ההסבה מעכבת בעצם תקנת הארבע כוסות, כאמור, שענינם אינו עצם שתייתן, כמצה, שהיא מצוה לעצמה והיא גופה זכר לחירות, ורק אופן שתייתן צריך להיות דרך חירות. אכן, מעיקר הדין חיוב ההסבה הוא באותן כוסות השייכות יותר לגאולה, והמיסב באחרות הרי זה משובח, אכן למעשה הצריכו הסבה בכל ארבע הכוסות.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

Within the scope of the law of reclining

In Pesachim (Perek 9, Mishna 1) it is stated: "Even the poorest in Israel may not eat until they recline. It was said: Matzah requires reclining, Maror does not require reclining. Wine, it was said in the name of Rav Nachman, requires reclining, and it was said in the name of Rav Nachman, does not require reclining. And they do not disagree, this one in the two cups before him, this one in the two cups after him. Some say to him, and some say to him. They said to him, the two cups before him require reclining, because now he is beginning to be freed, the two cups after him do not require reclining, what is, was. And they said to him, on the contrary, the two cups after him require reclining, that moment when freedom is happening, the two cups before him do not require reclining, as we were slaves. Now that it was said this way and that way, both require reclining."

It is important to investigate the nature of reclining, if it is an integral part inseparable from the mitzvah of matzah and the four cups. If one eats matzah and drinks the cups without reclining, they have not fulfilled their obligation at all. Or is reclining a separate requirement, necessary specifically during the Passover Seder, although the eating of matzah and drinking of the cups were instituted by the sages to include reclining. If one eats matzah or drinks the cups without reclining, they have fulfilled the matzah and cups, but not the reclining.

A closer look at the Talmudic text reveals that reclining is linked to the essence of the mitzvah of matzah, as it states: "Matzah requires reclining," not that one must recline while eating matzah – implying that reclining is not a separate requirement, but rather a condition within the halachot of matzah itself.

In a similar manner, the reason for reclining is explained, as matzah symbolizes freedom, as stated in the Haggadah: "This matzah that we eat, for the sake that our ancestors' dough did not have time to rise before the King of Kings, the Holy One, blessed be He, revealed Himself to them and redeemed them." Therefore, reclining is a part of the mitzvah of eating matzah. However, this raises a challenge regarding Maror not requiring reclining. If reclining is necessary for matzah because it symbolizes freedom, then one might expect the opposite for Maror, which symbolizes servitude. If one eats Maror reclining, it seems to diminish the meaning of recalling servitude. It would seem more appropriate that reclining should not fulfill the obligation of eating Maror if done in that manner.

Furthermore, regarding the four cups of wine, the Talmud seems to be uncertain whether reclining is required, likening them to matzah which requires reclining, or Maror which does not. It may be argued that wine also has a connection to servitude, as it should be red. However, this argument is challenged by the fact that even matzah, being the bread of affliction, also has a connection to servitude.

In conclusion, there is a question about whether reclining is necessary for the first two cups or the last two cups, given that the sages established all four cups to symbolize freedom. The debate continues on whether reclining is required during the recitation of the ordered portions of the Seder, with some sources suggesting that reclining is essential during the drinking of the cups.

The essence of the four cups is explained by the Gaon Rabbi Chaim, where the primary focus is on the blessings, recitation of the Haggadah, and Hallel associated with the cups, similar to the Kiddush of the entire year and other blessing cups. It is evident that the main purpose of the four cups is the blessings and the recitations, not just the act of drinking them. This understanding suggests that the first two cups do not require reclining, as they are associated with the recitation of verses regarding servitude, which are the core of the cups' purpose.

In conclusion, while the act of reclining is significant during the drinking of the cups in a manner that reflects freedom, it does not hinder the actual establishment of the four cups, which are primarily about the recitations and blessings. The reclining is specifically related to the drinking of the cups in a manner of freedom, but it does not affect the essential establishment of the four cups, as their significance lies in the recitations and blessings associated with them.