top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

שביעי של פסח – שירת הים

/

דרוש, מוסר ומחשבה

גדר ידידות נאמנות ובטחון

ויש לבאר, דגדר הידידות היא נאמנות ובטחון בין שני הצדדים, וכלשון הפסוק (דברים לג, יב): "לבנימן אמר ידיד ה' ישכֺן לבטח עליו". והוא על פי הא דאיתא בגמרא (סוטה לז, א): "קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר (תהילים סח, כח): 'שם בנימין צעיר רודם', אל תקרי 'רודם' אלא רד ים". והיינו, שידידות היא קשר שיש בו בטחון ויציבות עד מסירות נפש, והיא אות לקשר רוחני גבוה ביותר. וכן מצינו בהספדו של דוד על יהונתן, שמזכיר בעיקר נקודה זו: "צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמואל ב א, כו). הגם דאיתא בגמרא (מועד קטן כו, א): "שאול – זה נשיא, יהונתן – זה אב בית דין", והיינו, שהיה יהונתן גדול הדור, בכל זאת הספידו דוד בעיקר על גודל הידידות שהיתה ביניהם, וכמו שפירש שם המלבי"ם, כי אהבתם זו היתה אהבה עצמיית נפלאה ונעלית מאד על אהבת הערב והמועיל. ומי שטעם טעמה של ידידות בינו לבין חברו, יוכל משם להשיג דרגת ידידות כלפי הקב"ה.

ומרומז בלשון המשנה (אבות פרק א משנה ו), "קנה לך חבר", על דרגת אהבה זו שצריך לקנותה ממש בכסף וכדומה, כי היא קנין רוחני גבוה, משום שיש בה נאמנות ויציבות. ועל כן קראו חז"ל לנאמן על המעשרות בשם 'חבר' (תוספתא דמאי פרק ו הלכה י, ועוד).

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

A fence of friendship, loyalty, and trust

And it can be explained that the essence of friendship is loyalty and trust between the two parties, as the verse says (Deuteronomy 33:12): "Of Benjamin he said, 'The beloved of the Lord shall dwell in safety by him.'" This is based on what is said in the Gemara (Sotah 37a): "The tribe of Benjamin jumped and descended into the sea first, as it is stated (Psalms 68:28): 'There is Benjamin, the youngest, ruling them,' do not read 'ruling' but 'descended into the sea'." This means that friendship is a bond that includes trust and stability to the point of self-sacrifice, and it is a sign of the highest spiritual connection. Likewise, we find in David's eulogy for Jonathan that he emphasizes this point: "I am distressed for you, my brother Jonathan; you have been very pleasant to me; your love to me was wonderful, surpassing the love of women" (2 Samuel 1:26). Even though it is stated in the Gemara (Moed Katan 26a): "Saul – this is the prince, Jonathan – this is the head of the court," which means that Jonathan was a great leader of the generation, still David eulogized him primarily for the greatness of the friendship that was between them. As the Malbim explains there, their love was an inherent, wonderful love, far superior to utilitarian or pleasurable love. And one who has tasted the flavor of friendship with another person can from there attain the level of friendship towards the Holy One, Blessed be He (HaKadosh Baruch Hu).

And this is hinted at in the language of the Mishnah (Pirkei Avot 1:6), "Acquire for yourself a friend," referring to this level of love that one must literally acquire with money and the like, as it is a high spiritual acquisition because it includes loyalty and stability. Therefore, the sages called someone who is trustworthy regarding tithes a 'friend' (Tosefta Demai 6:10, and elsewhere).

bottom of page