top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

שביעי של פסח – שירת הים

/

דרוש, מוסר ומחשבה

דברי האבן עזרא בטעם כפל הלשון 'ויאמרו לאמר'

גם האבן עזרא עמד על הכפילות הזו, והציע שתי דרכים בביאורה. האחת: שהכפילות באה ללמד ש"כל אחד ואחד ככה". והשניה: "או בכל דור ודור". ושתי הדרכים סתומות לכאורה, מתחבט אני מה היא כוונתן אל נכון. כי הנה, מה שכתב ש"כל אחד ואחד ככה" – ניתן לפרשו בשני אופנים. האחד, שהכוונה הינה, שכל אחד ואחד מישראל אמר את דברי השירה מדעתו שלו, בלא שישמענה וילמדנה ממי שהוא, וזאת מפני שרוח הקודש שרתה על כולם, וכיוונו דבריהם כאחד. ואם זו אכן כוונת האבן עזרא, הרי שמובן היטב מדוע כפלה התורה בלשונה בכדי לרמוז זאת, לפי שנס גדול כזה ראוי להודיעו. גם מדוייקת היטב לפי זה לשונו של האבן עזרא שכתב: 'כל אחד ואחד ככה', שמשמע שכאן טמון החידוש, בכך שכולם אמרו 'ככה', היינו אותם הדברים ובאותה הלשון, ואילו לדרך השניה שנציע מיד בביאור דבריו, היה האבן עזרא יכול לומר ש'כל אחד ואחד אמָרָה'.

אמנם, אפשר לפרש את כוונת האבן עזרא בזה באופן נוסף, שרצה לומר, שכל אחד ואחד מישראל הוזקק להוציא את השירה מפיו, שלא נהגו בה מנהג 'שומע כעונה', שיאמרנה משה וכולם ישמעו ותעלה להם שמיעתה כאמירתה, אלא כל אחד אחד אמרה בעצמו. אכן, לפי דרך זו יהיה עלינו להבין מה היא חשיבותה של ידיעה זו שהוזקקה התורה לרמזה בכפל הלשון. והאמת, שאף גוף הדבר עצמו צריך הסבר, מדוע באמת הוצרך כל אחד ואחד להוציא את הדברים מפיו בעצמו ולא נהג כאן דין שומע כעונה.

ומכאן לדרך השניה שכתב האבן עזרא – "או בכל דור ודור" – הנה, אף היא ניתן להבינה בשני אופנים, האחד, על דרך דברי המדרש (שמות רבה פרשה כג סימן יב) זה לשונו, ויאמרו לאמר – נהיה אומרים לבנינו, ובנינו לבניהן, שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם נסים, עכ"ל. וניתן לומר, שאף כוונת האבן עזרא לכך היא, שכפל הלשון 'ויאמרו לאמר' בא להורות, שבני ישראל לימדו וציוו את בניהם, שכפי שהם נוהגים עתה באמירת השירה, כך יהיו נוהגים 'בכל דור ודור' שיהיו אומרים לפני ה' כשירה הזאת בעת שיעשה להם נסים. אכן, גוף דברי המדרש הללו טעון ביאור, שמדוע ומאיזה טעם יש לקבוע את השירה הזו להיותה שירה קבועה על כל הניסים העתידים להתרחש במרוצת הדורות, והלא רוב דבריה מיוחדים ומותאמים לנס קריעת ים סוף – "סוס ורֺכבו רמה בים". "מרכבֺת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טֻבעו בים סוף". "תהֺמת יכסְיֻמו ירדו במצולֺת כמו אבן". וכן הלאה וכן הלאה לכל אורכה של השירה. ואם כן, כיצד תתאים השירה הזו לשורר אותה על ניסים אחרים שאין לענינם שום שייכות לכל התיאורים הללו.

יש להצביע בהקשר לכך על מקור נוסף שגם בו צצה ועולה לכאורה תמיהה מעין זו – והוא בגמרא בראש השנה (לא, א), בסוגיא העוסקת בשיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש – שמובא שם, שבשבת היו הלויים אומרים את השירות האמורות בתורה. שירת האזינו על המוספים. ושירות הים והבאר במנחה. ואף כאן נשאלת השאלה, איזו שייכות יש לשירות הים והבאר, לשבת. ואף שאת יסוד הדבר יתכן אולי להסביר בכך שהשבת, בהיותה יום מיוחד לתענוג, ראויה גם לשורר בה שירות, אבל השירות המסויימות הללו, העוסקות בניסים מיוחדים, מה ענינם ליום השבת.

והאופן הנוסף שבו ניתן להבין את כוונת האבן עזרא בפירושו הזה השני הוא, שהנחלת אמירת השירה לכל דור ודור, אינה מכוונת לאמירתה על הניסים, וכנ"ל, אלא לאמירתה בכל דור ודור, מידי יום ביומו בפסוקי דזמרה. וכדברי החזקוני בענין: "ויאמרו לאמר – אמרו לאמר לדורות להנהיג שיאמרו שירה זו תמיד בכל יום". אלא שגם בזה יש להעמיק ולחקור, מדוע באמת ציוו כן בני ישראל את בניהם? מה ראו ישראל לומר לדורות להנהיג שיאמרו את השירה הזו בכל יום? איזו חשיבות יום יומית טמונה בשירה הזו, שראו בני ישראל לצוות את דורותיהם שיאמרוה מידי יום?

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

The words of the Ibn Ezra regarding the reason for the repetition of the phrase "and they said, saying".

Even the Ibn Ezra addressed this redundancy and proposed two ways to explain it. The first: the repetition comes to teach that "each and every one did so." The second: "or in every generation." Both ways seem unclear at first glance, and I am wrestling with their exact meaning. For instance, what he wrote that "each and every one did so" can be interpreted in two ways. One way is that each and every one of Israel recited the words of the song from their own understanding, without hearing and learning it from anyone else, because the Holy Spirit rested upon everyone, and their words aligned as one. If this is indeed Ibn Ezra's intention, it is well understood why the Torah repeated its language to hint at this, as such a great miracle is worthy of being made known. Moreover, according to this interpretation, Ibn Ezra's precise wording "each and every one did so" is accurate, implying that the novelty lies in everyone saying "so," meaning the same words and in the same language. If the second interpretation we will propose to explain his words was intended, Ibn Ezra could have said that "each and every one recited it."

However, it is possible to interpret Ibn Ezra's intention differently, suggesting that each and every one of Israel was required to recite the song from their own mouth, not following the custom of "hearing is like answering," where Moses would say it and everyone would hear and their hearing would count as saying. Instead, each and every one said it themselves. Indeed, according to this way, we need to understand the significance of this knowledge that the Torah hinted at with the repeated language. Moreover, the very matter itself requires explanation: why indeed was it necessary for each and every one to recite the words themselves and not follow the rule of "hearing is like answering"?

Moving on to the second way Ibn Ezra wrote – "or in every generation" – it can also be understood in two ways. One way, according to the words of the Midrash (Shemot Rabbah, Parasha 23, Siman 12), is as follows: "And they said to say – we will say to our children, and our children to their children, that they should say before You this song when You perform miracles for them," end of quote. One can say that Ibn Ezra's intention is also that the repeated language "and they said to say" comes to indicate that the Israelites taught and commanded their children that just as they are now saying the song, so too should they act "in every generation" to say before G-d this song when He performs miracles for them. Indeed, the Midrash's words themselves require explanation: why and for what reason should this song be established as a fixed song for all future miracles throughout the generations? Most of its words are specifically tailored to the miracle of the splitting of the Red Sea – "Horse and rider He has thrown into the sea." "Pharaoh's chariots and his army He cast into the sea, his chosen captains also are drowned in the Red Sea." "The depths covered them; they went down into the depths like a stone." And so on and so forth throughout the song. So, how can this song be suitable to sing about other miracles that have no connection to all these descriptions?

In this context, it is worth pointing out another source where a similar question arises – the Gemara in Rosh Hashanah (31a), in the discussion about the song the Levites would sing in the Temple – it is mentioned there that on Shabbos the Levites would sing the songs mentioned in the Torah. The Song of Haazinu during the additional offerings, and the Songs of the Sea and the Well at Mincha. Here too, the question arises: What connection do the Songs of the Sea and the Well have to Shabbos? Even if the basic idea can perhaps be explained by the fact that Shabbos, being a special day for delight, is also appropriate for singing songs, these specific songs, which deal with particular miracles, what relevance do they have to Shabbos?

The other way to understand Ibn Ezra's second interpretation is that the transmission of the song's recitation to every generation is not intended for reciting it about miracles, as mentioned above, but for reciting it in every generation, daily, in the Pesukei Dezimra. As the Chizkuni explains: "And they said to say – they said to say for generations to establish that this song be said always every day." But even with this, we need to delve deeper and investigate: why indeed did the Israelites command their children in such a manner? What did they see to instruct their generations to recite this song daily? What daily importance is embedded in this song that the Israelites saw fit to command their descendants to recite it every day?

bottom of page