top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

מצות סיפור יציאת מצרים

/

דרוש, מוסר ומחשבה

דברי הרמב"ן הידועים בעיקר ויסוד האמונה והמצוות

ונראה, שיש לעמוד על ביאור הדבר מתוך דבריו המפורסמים של הרמב"ן בסוף פרשת בא (שמות יג, טז), בעיקר ויסוד האמונה והמצוות, וכה הם דבריו: ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות עבודת גילולים בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו "איכה ידע אל ויש דעה בעליון" (תהלים עג, יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה, ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא, יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כולה.

ולכן יאמר הכתוב במופתים, "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (ח, יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט, כט), "למען תדע כי לה' הארץ", להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין. ואמר (שם ט, יד), "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו. כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה.

וראה שם שביאר ש"בעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון, והחמיר מאד בענין הזה וכו'". וסיים הרמב"ן: "והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה, כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו".

ועוד כתב הרמב"ן כי: "כוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו וכו'".

למדנו מדברי הרמב"ן שני חידושים: האחד, שבנוסף להיותה של האמונה יסוד ותכלית הבריאה – ענין פשוט ומובן – עוד זאת מתכליתה: ההודאה לה' על ניסיו וטובותיו. שהרי כתב: "שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו", הרי כאן שני ענינים, 'ידיעה', והודאה'. ואף הוסיף, שזוהי כוונת רוממות הקול בבתי הכנסיות, שיתקבצו בני האדם ויודו לאל שבראם והמציאם.

והחידוש השני שלמדנו מדבריו: שאף מצות זכירת יציאת מצרים כוללת בתוכה את ענין ההודאה, שהרי כתב בענין המזוזה, שעל ידי זכירת יציאת מצרים שבה "הודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו".

ומעתה מובן היטב כיצד התווסף חיוב ההודאה לליל הפסח הראשון, לעמוד בו כתכלית עיקרית ומרכזית, וכשוה ושקול לתכליתו העיקרית המקורית – שאין זו תוספת על ענין הסיפור והזכירה, אלא חלק ממנה ותולדה שלה, וכפי שלמדנו מדברי הרמב"ן.

אכן עדיין לא באנו בכך אל המנוחה ואל הנחלה, לפי שהדבר הזה גופו טעון ביאור, מדוע באמת כוללת מצות זכירת יציאת מצרים בתוכה גם את ענין ההודאה.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

The words of the Ramban (Nachmanides) that are well-known regarding the principles and foundation of faith and mitzvot (commandments).

And it seems appropriate to understand the explanation of the matter from the famous words of the Ramban at the end of Parashat Bo (Exodus 13:16), regarding the essence and foundation of faith and the commandments. These are his words: "And now I tell you a general principle regarding the reason for many commandments. From the time idolatry emerged in the world during the days of Enosh, beliefs began to become confused regarding faith. Some denied the fundamental principle and claimed that the world is eternal, denying God and saying 'He is not.' Some denied His specific knowledge, saying, 'How does God know? Is there knowledge in the Most High?' (Psalms 73:11). And some admitted to knowledge but denied providence, making man like the fish of the sea, with no divine oversight, punishment, or reward, claiming 'God has abandoned the earth.'"

"And when God desires to perform a miracle for a community or an individual, altering the natural order and its laws, it becomes clear to all the falseness of these opinions, because the wondrous miracle demonstrates that the world has a Creator who renews it, knows and oversees it, and is capable. And when the miracle is foretold by a prophet, it further establishes the truth of prophecy, for God speaks to man and reveals His secret to His servants, the prophets, thus affirming the entirety of the Torah."

"Therefore, the scripture says about the miracles, 'That you may know that I am the Lord in the midst of the earth' (Exodus 8:18), indicating providence, for He has not abandoned it to chance as they believe. It says (Exodus 9:29), 'That you may know that the earth is the Lord's,' indicating creation, for He created it from nothing. It says (Exodus 9:14), 'That you may know that there is none like Me in all the earth,' indicating His capability, for He is sovereign and nothing can oppose Him. In all of this, the Egyptians either denied or doubted. Thus, the great signs and wonders are faithful witnesses to the belief in the Creator and the entire Torah."

"And see there that he explained that 'because the Holy One, blessed be He, does not perform a sign or a wonder in every generation before every wicked person or doubter, He commanded us to always create a memory and a sign for what our eyes have seen, and to transfer the matter to our children, and their children to their children, and their children to the last generation, and He was very strict about this matter, etc.' The Ramban concludes: 'And all this is so that there will be for us in all generations testimony through the miracles that they will not be forgotten, and there will be no excuse for the doubter to deny the faith in God. For one who purchases a mezuzah for a single coin and affixes it to his door and intends its meaning, has already acknowledged the creation of the world, the knowledge of the Creator, and His providence, as well as prophecy, and has believed in all the principles of the Torah, besides acknowledging that the kindness of the Creator is very great to those who do His will, for He brought us out of that servitude to freedom and great honor due to their forefathers who desired to revere His name.'"

The Ramban also wrote: "The purpose of all the commandments is that we believe in our God and acknowledge that He created us. This is the purpose of creation, for we have no other reason for the first creation, and the Most High has no desire in the lower beings except that man should know and acknowledge his God who created him. The purpose of the loud voice in prayers and the purpose of synagogues and the merit of communal prayer is that people should have a place to gather and acknowledge the God who created them and brought them into existence, to publicize this and say before Him, 'We are Your creations,' etc."

We learn two novel insights from the words of the Ramban: First, besides the fact that faith is the foundation and purpose of creation—a simple and understandable matter—there is also an additional purpose: gratitude to God for His miracles and kindnesses. For he wrote: "We have no other reason for the first creation, and the Most High has no desire in the lower beings except that man should know and acknowledge his God who created him." Here we have two matters, 'knowledge' and 'gratitude.' He also added that this is the purpose of raising the voice in synagogues, for people to gather and acknowledge the God who created them and brought them into existence.

The second novel insight we learn from his words: The commandment to remember the Exodus from Egypt also includes the matter of gratitude, for he wrote regarding the mezuzah, that through the remembrance of the Exodus from Egypt

bottom of page