top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

שביעי של פסח – שירת הים

/

דרוש, מוסר ומחשבה

דעות הראשונים בביאור המאמר ה' יִמְלֺךְ לעֺלם ועד

והנה, הרמב"ן כתב זה לשונו, ה' ימלוך לעולם ועד – יאמר, כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל, שהושיע את עבדיו ואִבד את מורדיו, כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם, לא יגרע מצדיק עיניו, ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים. ובאו כזה פסוקים רבים, כגון, "ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה" (תהלים קמו, י). "יהי שם ה' מבֺרך מעתה ועד עולם" (שם קיג, ב). "והיה ה' למלך על כל הארץ" (זכריה יד, ט), עכ"ל. ולפי דבריו לא קשה מאומה, לפי שההתיחסות שיש בדברי בני ישראל כאן לעתיד אינה באה להוציא מן ההוה, אלא אדרבה, ההוה הוא נקודת המוצא של הדברים, והדברים באים להוסיף עליו ולהמשיכו אל העתיד. שאמרו והתפללו, שכשם שהראה ה' עתה, בהוה, כי הוא מלך ושלטון על הכל, כן יהי הרצון מלפניו לעשות גם בעתיד, שבכל הדורות לעולם לא יגרע מצדיק עיניו.

ועל דרך דברי הרמב"ן פירש גם החזקוני, זה לשונו, ה' ימלך לעלם ועד – יהי רצון שימלוך עלינו לעולם ועד אדון כזה שעשה לנו טובות אלו, עכ"ל.

אכן הרשב"ם והאבן עזרא פירשו, כל אחד לפי דרכו, שכוונת הדברים הינה על העתיד לבדו, זה לשון הרשב"ם, ה' ימלך – לאחר שתתישבו בארץ ישראל תוודע מלכותו של הקב"ה בכל המלכיות, עכ"ל. וזה לשון האבן עזרא, ה' ימלוך – כאשר יבנה בית המקדש לשמו אז תראה מלכותו בארץ, עכ"ל. הנה, לדברי שניהם הדברים מוסבים על העתיד בלבד, על ההתישבות בארץ ישראל או על בנין בית המקדש, ואם כן חזרה קושיתנו למקומה, מה ראו בני ישראל ל'צמצם' במאמרם הזה את מלכותו של הקב"ה, מן העבר וההוה, אל העתיד לבדו, והלא מלכותו הינה הֺוָה תמיד, וכך גם ראוה ישראל באותה השעה, כפי שאנו אומרים מידי יום בברכה שאחר קריאת שמע של ערבית: "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה, זה א–לי ענו" – בהוה.

והנה, במה שנוגע לדברי הרשב"ם היה אולי מקום לומר, שיש ליצור אבחנה בין אמיתת מלכותו יתברך, לבין התגלותה והופעתה. שאמיתת מלכותו הינה אכן הֺוָה תמיד, ואילו בכך היו עוסקים דבריהם של ישראל, היה עליהם אכן לומר כדוגמת דברי אונקלוס: 'ה' מלכותו עומדת לעולם', כי מלכותו בפועל, היא הֺוָה תמיד, ואין לצמצמה לעתיד בלבד. אבל מאחר ולדברי הרשב"ם לא בכך עסקו דבריהם, אלא בהתגלותה והופעתה של מלכות ה' 'בכל המלכיות' – לעיני כל בשר, הרי שניתן להבין מדוע צמצמו זאת ישראל לעתיד, כי באמת רק לאחר שיתישבו בארץ ישראל תוודע מלכותו בכל המלכיות.

אכן באמת גם זה אינו ברור, שהרי אף עתה, בעת קריעת ים סוף, נתגלתה והופיעה מלכותו יתברך לעיני כל בשר, כפי שנאמר בשירה גופה (פסוקים י–טו): "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יֺשבֵי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יֺאחזֵמו רעד נמֺגו כל יֺשבֵי כנען".

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

The opinions of the Rishonim (early commentators) in explaining the verse "Hashem yimloch l'olam va'ed" (Hashem will reign forever and ever).

Behold, the Ramban wrote the following: "The Lord shall reign forever and ever" - it means that He has now shown that He is the King and ruler over everything, as He saved His servants and destroyed His rebels. It is His will to do this in all generations forever, not to overlook the righteous, and not to hide them from the evil-doers. Many similar verses exist, such as, "The Lord shall reign forever, your God, O Zion, unto all generations. Hallelujah" (Psalms 146:10), "Blessed be the name of the Lord from this time forth and forevermore" (Psalms 113:2), "And the Lord shall be King over all the earth" (Zechariah 14:9). According to his words, there is no difficulty at all, since the reference made by the Israelites here to the future does not exclude the present; rather, the present is the starting point, and the words aim to extend and continue it into the future. They said and prayed that just as the Lord has now shown, in the present, that He is King and ruler over everything, so may it be His will to do the same in the future, that in all generations forever, He will not overlook the righteous.

In the manner of the Ramban, the Chizkuni also interpreted, this is his language: "The Lord shall reign forever and ever" - May it be His will that such a master who has done these good deeds for us will reign over us forever.

Indeed, the Rashbam and the Ibn Ezra each interpreted in their own way that the intention of the words is solely about the future. This is the language of the Rashbam: "The Lord shall reign" - after you settle in the land of Israel, the kingship of the Holy One, blessed be He, will be known in all kingdoms. And this is the language of the Ibn Ezra: "The Lord shall reign" - when the Temple is built in His name, then His kingship will be seen on earth. Thus, according to both, the words are directed solely towards the future, regarding the settlement in the land of Israel or the building of the Temple. If so, our question returns to its place: why did the Israelites 'limit' in their statement the kingship of the Holy One, blessed be He, from the past and present to the future alone? Is not His kingship always present, and so did the Israelites see it at that moment, as we say every day in the blessing after the Shema of Ma'ariv: "Your kingship was seen by Your children splitting the sea before Moses, this is my God they answered" – in the present.

Regarding the words of the Rashbam, there might be room to say that a distinction should be made between the truth of His kingship, which is always present, and its revelation and manifestation. The truth of His kingship is indeed always present, and if the words of the Israelites were dealing with this, they should have said something like the words of Onkelos: 'The Lord, His kingship stands forever,' because His kingship in actuality is always present and cannot be limited to the future alone. But since, according to the Rashbam, their words were not about this but about the revelation and manifestation of the Lord's kingship 'in all kingdoms' - to the eyes of all flesh, we can understand why the Israelites limited it to the future, because indeed only after they settle in the land of Israel will His kingship be known in all kingdoms.

However, even this is not clear, for even now, during the splitting of the Red Sea, His kingship was revealed and manifested to the eyes of all flesh, as said in the song itself (verses 10-15): "The peoples have heard, they tremble; pangs have seized the inhabitants of Philistia. Then the chiefs of Edom were dismayed; trembling seized the leaders of Moab; all the inhabitants of Canaan have melted away."

bottom of page