top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

בגדרי ביעור החמץ וביטולו


איסור חמץ וביעורו


הלכה ומנהג

הוכחה לזה משיטת הרמב"ם

ובזה יתבארו דברי הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק יא הלכה טו): "נטל את הלולב מברך 'על נטילת לולב', שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו, אבל אם בירך קודם שיטול, מברך 'ליטול לולב', כמו 'לישב בסוכה', מכאן אתה למד, שהמברך אחר שעשה, מברך על העשייה וכו', וכך הוא מברך 'על ביעור חמץ', בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים, שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק, כמו שיתבאר במקומו". והיינו, שבעצם רצונו לבטל את החמץ כבר יצא ידי חובת ביעור, גם ללא אמירת הנוסח, ומבואר כדברינו.

ולכאורה יש להקשות על סיום דבריו, שכתב, דמברך גם אם בודק לאחרים. ולפי דברינו יקשה מיניה וביה, שהרי הבעלים שציוו את השליח לבדוק את החמץ בודאי רוצים לבטל את החמץ, ואם כן, הם העושים ומקיימים את ביטול החמץ, ולמה לא יברכו הם על ביעור חמץ.

עוד צריך ביאור לשיטתו, הא דפסק השולחן ערוך (סימן תלד סעיף ד): "שלוחו יכול לבטל [וכשמבטל שליח צריך שיאמר, חמצו של פלוני יהא בטל וכו']". ופירש המשנה ברורה (ס"ק טו): "דאף על גב דבטול הוא מטעם הפקר, והאומר לחבירו לך והפקר נכסי, אין בכך כלום, עד שיפקירם הוא בעצמו, הכא לענין חמץ יש להקל, שהרי החמץ בשעה שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא, אינו שלו, שהרי אסור בהנאה, אלא שהתורה העמידו ברשותו לענין שיעבור עליו, לפיכך, בגילוי דעת בלבד שהוא מגלה דעתו דלא ניחא ליה דליהוי ליה זכותא כלל בגויה, סגי. ויש מחמירין בזה, ובשעת הדחק יש להקל, דרוב הפוסקים הסכימו לדעת המחבר". הנה מבואר מדבריהם כיסוד הר"ן, דאין צריך כאן הפקר גמור, הואיל וממילא יוצא מרשותו בשעת האיסור. וכבר ראינו, כי דעת הר"ן בגילוי דעת זה, שאין החמץ נחשב כלל בעיניו ומבטלהו כעפר. ויקשה לפי דברי הרמב"ם, דאיך מהני שליחות בביטול חמץ, הרי ברגע שממנה שליח לבדיקת חמץ, הנה גילה דעתו שהחמץ בטל בעיניו כעפר, ומה נותר עוד לשליח לבטל.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

Proof for this from the Rambam's approach.

In this, the words of the Rambam in the Laws of Blessings (Chapter 11, Halacha 15) will be clarified: "One who takes the lulav recites the blessing 'al netilat lulav,' for once he has raised it, he has fulfilled his obligation. But if he recites the blessing before taking it, he recites 'leitil lulav,' similar to 'leishev basukah.' From here you learn that one who recites the blessing after performing the action, recites a blessing on the act, etc., and so too he recites 'al bi'ur chametz,' whether he checked for himself or for others, for from the moment he has made up his mind to nullify, the mitzvah of bi'ur is fulfilled before the checking, as will be explained in its place.” This means that by intending to nullify the chametz, one fulfills the obligation of bi'ur even without verbal declaration, as explained.

There seems to be a question on the conclusion of his words, where he wrote that one recites the blessing even if checking for others. According to our words, we could challenge this, since the homeowners who instructed the emissary to check the chametz surely want to nullify the chametz, so they are the ones performing and fulfilling the nullification of the chametz. Therefore, why wouldn't they recite the blessing on the bi'ur chametz?

Further clarification is needed regarding his opinion, where the Shulchan Aruch rules (Siman 434, Seif 4): "His emissary can nullify [and when nullifying, the emissary must say, 'The chametz of so-and-so shall be nullified,' etc.]." The Mishnah Berurah explains (Sif-Katan 15): "Even though nullification is due to abandonment, and one who tells his friend 'Go and abandon my possessions,' there is nothing in that until he himself abandons them. Here regarding chametz, leniency is warranted, since the chametz, when it is passed over, is unseen and unattainable, it is not his, for it is forbidden to derive benefit from it, but the Torah allows it to remain in his possession for the purpose of transgressing it, therefore, merely revealing his intent in his heart that he does not want it to become his property at all suffices. And some are stringent in this, but in times of need, leniency is appropriate, for most authorities agreed with the opinion of the author." It is clear from their words, following the principle of the Ran, that here there is no need for complete abandonment, since it automatically leaves his possession at the time of prohibition. As we have seen, the opinion of the Ran is that through revealing his intent, the chametz is not considered at all in his eyes and he annuls it like dust. A question arises according to the words of the Rambam, how does the delegation in the nullification of chametz work, for as soon as he appoints an emissary to check the chametz, he has already revealed his intent that the chametz is nullified in his eyes like dust, so what more is left for the emissary to nullify.

bottom of page