top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

מצוות ומנהגי ליל הסדר

/

דרוש, מוסר ומחשבה

טעמיה של מצות ארבע כוסות

איתא במשנה (פסחים פרק י משנה א): "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין". ופירש רש"י (פסחים צט, ב): "כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים (שמות ו, ו–ז), והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם, בפרשת וארא". וכן פירש הרשב"ם. וכן מצינו בירושלמי (פרק י הלכה א): "מניין לארבעה כוסות. רבי יוחנן בשם ר' בנייה, כנגד ארבע גאולות: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי". וכן כתב המאירי (פסחים שם): "וארבע כוסות אלו תקנת חכמים, אחד לקידוש, ואחד להגדה, ואחד לברכת המזון, ואחד לגמור את ההלל. ואמרו בבראשית רבה (פרשה פח סמן ה), ארבע כוסות אלו כנגד ארבע גאולות, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי". והטעם שזכו לזה, מבואר בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, שמות פרק ו פסוק ו): "כנגד ד' זכיות שבידם, שלא שינו את לשונם, ולא חילפו את שמלותם, ולא גילו את סודם, דכתיב (שמות ג כב), 'ושאלה אשה משכנתה', ולא בטלו ברית מילה".

וצריך ביאור, הרי יציאת מצרים היא גאולה כללית שיצאו לחירות, וכנגד מה נאמרו ארבע גאולות.

ופירש המדרש (שמות רבה פרשה ו סימן ד): "ארבע גאולות יש כאן, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, כנגד ארבע גזירות שגזר עליהן פרעה, וכנגדן תקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנאמר (תהלים קטז, יג), 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא'". ובמתנות כהונה מנה את ארבע הגזירות מהם נגאלו:

א. עבודת פרך.

ב. השלכת הבנים ליאור.

ג. רחיצה בדם התינוקות.

ד. תבן לא ינתן לכם.

מתבאר, כי אכן נגאלו ישראל ממצרים גאולה כללית, אבל עלינו להודות על כל חלק מחלקי הגאולה. וכן כתב טעם זה להדיא בספר המכתם (פסחים צט, ב), אלא שסידר את חלקי הגאולה באופן אחר, וזה לשונו:

וביאור הדבר כך הוא, שיש כאן ארבעה ענינים גדולים של גאולה, שעל כל אחד לעצמו יש לנו להרבות שבח והודאה למקום:

א. הראשון הוא, 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים', שבתחלה, לרוב סבל העבודה הקשה והפרך הגדול – היינו מספיקין [כלומר, דַּיֵנוּ] בלבד שיקל לנו ויוציאנו מתחת העול ההוא, אפילו היינו נשארים שם בארץ ההיא תחת ממשלתו, הרי לנו גאולה אחת של 'והוצאתי'.

ב. והוא יתברך הוסיף והוציאנו ושחררנו מכל עבודתו וממשלתו, וזו היא גאולה שניה של 'והצלתי'.

ג. ואילו הוציאנו מתחת ממשלתם, ולא דכאם ולא הממם במכות, היינו מספיקין, והוא יתברך הכה אותם במכות ובשפטים גדולים, וזו היא גאולה שלישית של 'וגאלתי'.

ד. ואילו הוציאנו כך, ועמדנו על עמדנו, ולא קרבנו ולא לקחנו לו לעם, אלא נשארנו כאשר בתחלה קודם ביאת מצרים, היה די לנו גם כן, אבל הוא יתברך הוסיף והגדיל לעשות עמנו, ולקח אותנו לו לעם סגולה, ונתן לנו תורתו התמימה, וזהו גאולה אחרת גדולה מכולן, שזו לנפש, והשאר לגופות, ועל זה אמר 'ולקחתי אתכם לי לעם וגו''. זאת היתה עיקר כונת ארבעה כוסות כנגד ארבעה לשונות של גאולה, שעל כל ענין מיוחד מהם ראוי לתת הודאה והלל לשם יתברך, עכ"ל ספר המכתם.

ורבינו בחיי (שמות ו, ו) סידר את ארבע הגאולות באופן שונה וזה לשונו, וצוהו שיבטיח אותם בארבע לשונות של גאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. ובשר אותם בהם בארבע בשורות:

האחד, שיהיו נפטרים מן השעבוד והם עומדים ברשותם.

השני, שיהיו נפטרים מהם לגמרי מתחת רשותם.

השלישי, שהבטיחם בקריעת ים סוף.

הרביעי, שהבטיחם במתן תורה, שיהיו נפטרים מן השעבוד.

[ומבאר רבינו בחיי:]

א. זהו שאמר 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים', והיא הבטחה שיהיו נפטרים מן השעבוד והם תחת רשותם, וכן מצינו שעמדו כן ששה חדשים, וכמו שאמרו רז"ל (ראש השנה יא, א) בראש השנה בטלה העבודה מאבותינו במצרים.

ב. והיתה הגאולה בסמוך בט"ו בניסן, שיהיו נפטרים מתחת רשותם לגמרי, זהו שאמר 'והצלתי אתכם מעבודתם'. והיא הבטחה שיצאו מתחת רשותם ושלא יהיו תחת ממשלתם למס עובד כלל, אך יהיו בני חורין גמורים.

ג. ענין קריעת ים סוף, זהו שאמר: 'וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים'. וזהו רמז לקריעת ים סוף שאז נחשבו גאולים, כי העבד היוצא מתחת יד האדון הקשה אשר מרר את חייו בכמה מיני שעבודין, והוצרך לשלחו מאתו ולעשותו בן חורין על כרחו, עוד העבד ירא ומתפחד פן ירדוף אדוניו אחריו, ואין הגאולה שלמה אצל העבד עד שיתברר במיתת האדון, וזהו שלא תמצא לשון גאולה ביציאת מצרים רק אחר אבדן המצריים, שנאמר (שמות יד, כז), 'וינער ה' את מצרים בתוך הים', וסמיך ליה (שם, ל): 'ויושע ה' ביום ההוא את ישראל', כי אז נחשבו גאולים ונושעים, ואז היתה התשועה שלמה וכו'.

ד. ענין מתן תורה, זהו שכתוב (שם ו, ז) 'ולקחתי אתכם לי לעם', וזאת הבטחה במתן תורה, שכתוב (דברים כז, ט), 'היום הזה נהיית לעם'. 'והייתי לכם לאלהים', תקבלו אלהותי, 'וידעתם', משם ואילך, 'כי אני ה' אלהיכם', שאני העושה עמכם אותות ומופתים מחודשים ביצירה בעבור שאני אלהיכם, 'המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים', כלומר, אני הוא המוציא, כי לפי מערכת הכוכבים היו ראוים עוד לעמוד שם, עכ"ל רבינו בחיי.

והמאירי (פסחים צט, ב) חילק אותן באופן זה, וזה לשונו, והענין לומר שכל אחת גאולה בפני עצמה. הראשון, גאולת השעבוד, והוא 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים', רצה לומר, אותן העבודות הקשות שהיו משתעבדים בהם.

וגאולה שניה, 'והצלתי אתכם מעבודתם', רצה לומר, מכל שיעבוד, אף משיעבוד הרגיל בכל מלכות, והוא שיעבוד מסים וארנוניות וכיוצא בהם.

והשלישית, 'וגאלתי אתכם בזרוע נטויה', כלומר, שאף בשאר הגאולות אפשר להיותם עומדים ביניהם בשפלות ובבזוי, אלא שהכה בשונאיהם ועשאם אדונים, וזהו 'זרוע נטויה'.

הרביעית, שלקחם לו לעם קדוש ונתן לנו את תורתו, והוא תכלית הכל, ועליו נאמר 'ולקחתי', עכ"ל המאירי.

והאברבנאל בזבח פסח אומר, שכוס ראשון, לשבח לה' שבחר בנו בימי אברהם אבינו. כוס שני, על גאולת מצרים. כוס שלישית, ששמרנו והצילנו בגלות הזה מתוך צרינו ואויבינו. כוס רביעית, כנגד הגאולה העתידה אומרים 'יהללוך'.

ועדיין צריך ביאור, מדוע נקבעו ארבע כוסות יין דווקא כנגד ארבע גאולות. ומצינו לאחד מן הראשונים (חומש אוצר הראשונים בשם שמות יב, ד בשם ילקוט האזובי, וכן בתוספות השלם גליס שם) שהביא רמז לכוסות מהפסוק (שם) "תכוסו על השה" – 'תכוסו' אותיות 'כוסות' בהפוך האותיות.

ובירושלמי (פסחים פרק י הלכה א) מצינו: "רבי יהושע בן לוי אמר, כנגד ארבעה כוסות של פרעה (בראשית מ, יא–יג): 'וכוס פרעה בידי וגו' וָאֶשְׂחַט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה וגו' ונתת כוס פרעה בידו'". וכן פירש רש"י (פסחים קח, א) מעין זה: "ארבע כוסות – שלשה כנגד שלשה כוסות שנאמרו בפסוק זה, וכוס פרעה בידי וגו', ורביעי, ברכת המזון".

והיינו שחכמים תקנו ארבע כוסות כנגד ארבע פעמים שהוזכר בפסוקים כוס פרעה. ובפשוטו הוא תמוה, מה הקשר בין כוס פרעה ליציאת מצרים, עד שהוצרכו חכמים לתקן כנגד הזכרתה ארבעה פעמים בפסוק לשתות ארבע כוסות בליל הסדר.

אכן, בתרגום יונתן (בראשית מ, יב) פירש את חלום שר המשקים כרמז לגאולתן של ישראל, וזה לשונו, ודי אמרת נסיבית ית עינבייא ועצרית יתהום לכסא דפרעה ויהבית ית כסא לידא דפרעה הוא פיילא דרוגזא דעתיד פרעה שתי בעקבא [תרגום ללשון הקדש: ומה שאמרת, לקחתי את הענבים וסחטתי אותם לכוס פרעה ונתתי את הכוס ליד פרעה, הוא כוס הרוגז שעתיד פרעה לשתות בסוף], עכ"ל. והיינו, שהגאולה מורכבת משני חלקים: פורענות לרשעים, וטובה לישראל.

ופירש רבנו בחיי (שמות ו, ח), דנקטו כוס דווקא, כי היא נמשלת הן לשכר והן לעונש, וזה לשונו, וכן שכר הצדיקים נמשל לכוס, הוא שנאמר (תהלים כג, ה), 'כוסי רויה'. וכתיב (שם טז, ה). 'ה' מנת חלקי וכוסי'. וכתיב (שם קטז, יג), 'כוס ישועות אשא'. וכתיב (ישעיהו סו, יא), 'למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה', והכונה בו כוס של תנחומין. וכתיב (ירמיה טז, ז), 'ולא ישקו אותם כוס תנחומים'. ותקנו לנו רז"ל לגמור את ההלל בכוס רביעי ולהתחיל בו 'שפוך חמתך', והטעם בזה, לפי שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות לרשעי העולם ארבע כוסות של פורענות. הוא שכתוב: (ירמיה כה, טו), 'קח את כוס היין החמה'. וכתיב (שם נא, ז), 'כוס זהב בבל ביד ה''. וכתיב (תהלים יא, ו), 'ורוח זלעפות מנת כוסם'. וכתיב (שם עה, ט), 'כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך', עכ"ל.

ובזה יבואר מה שכתב המאירי (שם): "ובירושלמי רמזו בהם כנגד ארבע כוסות שנאמרו בענין פרעה בפרשת שר המשקים, והם: 'וכוס פרעה בידי'. 'וָאֶשְׂחַט אותם אל כוס פרעה'. 'ואתן את הכוס על כף פרעה'. 'ונתת כוס פרעה בידו'. שענינם היה סבה לגאולת מצרים". והקשינו, מה השייכות בין הכוס שמזג שר המשקים לפרעה בחלומו לגאולת מצרים. ולפי דבריהם מתבאר שפיר, כי כוס זו מרמזת על הפורענויות שעתידין מצרים ופרעה ללקות בהן במהלך גאולת ישראל ממצרים, והן חלק בלתי נפרד מהגאולה. וכן מצינו בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב שמות ו, ו): "ארבע מיני גאולות, כנגד ארבע כוסות שראה שר המשקים בחלום, והושקו בו מצרים, ונעשו ישראל ארבעה דגלים".

ופירש האורחות חיים להרא"ש (חלק א סדר ליל הפסח אות יג) בשם הראב"ד את הגאולה וארבעת הפורענויות הנרמזות בארבע כוסות דפרעה: "יש אומרים, על שבאת גאולה ליוסף על יד זה החלום, ויש אומרים, כנגד ארבע פורעניות שלקו המצרים: מכת בכורים, וטביעת ים סוף, ובימי נבוכדנצר, והרביעי לעתיד לבא עם חברותיה". נמצאו הכוסות מרמזות על פורענות מצרים ופדות ישראל, מהן מורכבת גאולתן של ישראל ממצרים.

אכן, עדיין יש לתמוה על מה דאיתא עוד בירושלמי (שם), דארבע כוסות אלו נתקנו כנגד ענינים שלכאורה אינם קשורים לגאולת מצרים, וזה לשונו, רבי לוי אמר, כנגד ארבעה מלכיות. ורבנן אמרי, כנגד ארבע כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם – 'כי כה אמר ה' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החימה וגו'' (ירמיה כה, טו). 'כוס זהב בבל ביד ה'' (שם נא, ז). 'כי כוס ביד ה'' (תהילים עה, ט). 'ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם' (שם יא, ו). וכנגדן עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות – 'ה' מנת חלקי וכוסי' (תהילים טז ה). 'דשנת בשמן ראשי כוסי רויה' (שם כג, ה). והדין, 'כוס ישועות אשא' – תְּרֵין (שם קטז, יג), ע"כ.

וכן איתא בבראשית רבה (פרשה פח אות ה) בשינוי קצת: "רבי יהושע בן לוי אמר, כנגד ארבע כוסות של תרעלה שהקב"ה משקה את עובדי כוכבים, הדא הוא דכתיב, 'כי כה אמר ה' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החמה'. 'כוס זהב בבל ביד ה' וגו''. 'ימטר על רשעים וגו''. וכנגדן הקדוש ברוך הוא משקה את ישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבא, שנאמר, 'ה' מנת חלקי וגו''. 'כוס ישועות אשא'. 'תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה'. 'כוס ישועות' – 'כוס ישועה' אין כתיב כאן, אלא 'כוס ישועות', אחד לימות המשיח ואחד לימות גוג". עוד מובא במדרש הגדול, דהן כנגד ארבעה גואלים שעתיד הקב"ה להעמיד לישראל, והם: משיח בן יוסף, משיח בן דוד, אליהו הנביא וכהן גדול. וכל זה צריך ביאור, דלמה הוצרכו חכמים לתקן ארבע כוסות בליל הסדר כנגד פורענויות לעמים, ונחמות וישועות לישראל שיהיו באחרית הימים.

אכן, גם אם כי אין איתנו יודע לפרש דברים אלו הקשורים לסודות ההנהגה, וכמאמר הפייטן: "לו יחיה גבר שנין אלפין לא ייעול גבורתך בחושבניא", אך חזינן מכל מאמרי חז"ל אלו, כי כל המאורעות, הגזירות והמכות, ארבע גלויות והגאולה מהן, עד גוג ומגוג וימות המשיח, הכל נקבע מראש על פי תָּכְנִית עַל, אשר ממנה נובעות כל הַתָּכְנִיּוֹת השונות, שהן נראות כנפרדות, אך באמת כולן קשורות ומונהגות על פי התכנית הכוללת. וממילא, כשתקנו חז"ל ארבע כוסות בליל הסדר, כוללים רמזי כוסות אלו לא רק את מאורעות גאולת מצרים, אלא גם את שאר המאורעות מכל הדורות הקשורות לגלותן וגאולתן של ישראל.

ובזה יבוארו עוד רמזים שמצינו בכתב יד מדרש הביאור, וכתב יד מדרש החפץ (הובא במבוא להגדה שלמה):

א. כנגד ארבע יסודות – דומם, צומח, חי, מדבר.

ב. כנגד ארבע כנפות הארץ.

ג. כנגד ארבע תקופות בשנה.

והגר"א כתב, שהם נגד ארבע עולמות – עולם הזה, וימות המשיח, ותחיית המתים, ועולם הבא.

והנה, בדוגמאות אלו ראוי היה שתגדל התמיהה ביותר, שמה הקשר לכל אלו עם גאולת מצרים. אלא נראה, שבכל אלו נרמזים ענינים שונים מגאולתן של ישראל המקיפה את כל חלקי הבריאה והנהגת העולם.

ומעתה יש מעט לקרב אל השכל מה שסיפרו החכמים שהיו מסובין בבני ברק כל אותו הלילה, ולא שמו לב שכבר הגיע זמן קריאת שמע של שחרית עד שעוררו אותם תלמידיהם על כך – דהואיל וענין גאולת מצרים שייך וקשור לשעתם ולדורות עד ביאת המשיח בתכנית אחת כללית, וכל חלקי הבריאה נכללים בה, שפיר יש ויש להאריך בסיפור יציאת מצרים עד אין סוף.

והנה, כתב הרמב"ם (פרק ז מהלכות חמץ ומצה הלכה ד) וזה לשונו, והוא שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה, וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח, עכ"ל. ופירש האור שמח: "נראה דאמר (פסחים לו, א): 'ורבי עקיבא – ההוא דקרינא עוני לכדשמואל כו', שעונין עליו דברים הרבה'. והנה, הלל הוי מדברי סופרים, ויציאת מצרים כתוב: 'והגדת לבנך כו'', 'ואמרתם זבח פסח', 'ואמרת אליו', ולמאי צריך עוני. הוא משום דצריך לדרוש פרשה דבכורים, דכתיב ביה לשון ענייה, 'וענית ואמרת לפני ה' כו'', וזה שעונין עליו דברים הרבה, שירבה בדרוש פרשה זו". ולפי דבריו, 'הרי זה משובח' קאי על הדרוש דפרשת בכורים. אכן, לפי דברינו הכוונה על המספר גופו, שמקשר את מאורעות העולם אפילו מראשית הבריאה ועד סופה ליציאת מצרים.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

The Reasons for the Mitzvah of the Four Cups

It is stated in the Mishnah (Pesachim, Chapter 10, Mishnah 1): "Even the poorest person in Israel must not eat until he reclines, and they must not give him fewer than four cups of wine." Rashi explains (Pesachim 99b): "These correspond to the four expressions of redemption stated regarding the Exodus from Egypt (Exodus 6:6-7): 'I will bring you out,' 'I will save you,' 'I will redeem you,' and 'I will take you,' in the portion of Va'era." The Rashbam also explains similarly. The Jerusalem Talmud (Chapter 10, Halacha 1) states: "From where do we derive the four cups? Rabbi Yochanan in the name of Rabbi Benaiah said: They correspond to the four redemptions: 'I will bring you out,' 'I will save you,' 'I will redeem you,' and 'I will take you.'" The Meiri (Pesachim there) also writes: "These four cups were instituted by the sages: one for Kiddush, one for the Haggadah, one for Birkat Hamazon, and one for completing Hallel. And they said in Bereshit Rabbah (Parsha 88, Siman 5), these four cups correspond to the four redemptions: 'I will bring you out,' 'I will save you,' 'I will redeem you,' and 'I will take you.'" The reason they merited this is explained in the Pesikta Zutrata (Lekach Tov, Exodus 6:6): "Corresponding to four merits that they had: they did not change their language, they did not change their names, they did not reveal their secrets, as it is written (Exodus 3:22), 'and each woman shall ask from her neighbor,' and they did not annul the covenant of circumcision."

Clarification is needed, for the Exodus from Egypt is a general redemption of freedom, and what are the four redemptions corresponding to?

The Midrash (Shemot Rabbah, Parsha 6, Siman 4) explains: "There are four redemptions here: 'I will bring you out,' 'I will save you,' 'I will redeem you,' and 'I will take you,' corresponding to four decrees that Pharaoh decreed upon them. And corresponding to these, the sages instituted four cups on Passover night, to fulfill what is stated (Psalms 116:13), 'I will lift the cup of salvation and call upon the name of the Lord.'" The Matnot Kehuna counts the four decrees from which they were redeemed:

A. Hard labor.

B. Throwing the sons into the Nile.

C. Washing in the blood of infants.

D. They shall not be given straw.

It is understood that Israel was redeemed from Egypt with a general redemption, but we must give thanks for each part of the redemption. This is also explicitly written in the Sefer Hamichtam (Pesachim 99b), though he organized the parts of the redemption differently. This is his language:

The explanation is that there are four great matters of redemption, for each of which we should increase praise and thanks to the Almighty:

A. The first is, 'I will bring you out from under the burdens of Egypt,' which means that initially, due to the great burden of hard labor and oppression – it would have sufficed if He had only lightened our load and brought us out from under that yoke, even if we had remained in that land under their rule. This is one redemption of 'I will bring you out.'

B. The Almighty added and freed us from all of their work and rule, and this is a second redemption of 'I will save you.'

C. Had He brought us out from their rule but not struck them with plagues, it would have sufficed. But the Almighty struck them with great plagues and judgments, and this is a third redemption of 'I will redeem you.'

D. Had He brought us out like this and we had remained as we were, and not brought us close and taken us to be His people, but we remained as we were before coming to Egypt, it would have sufficed as well. But He added and did great things for us and took us to be His special people and gave us His perfect Torah. This is another great redemption, the greatest of all, for it is for the soul, while the others are for the body. This is what is meant by 'I will take you to be My people.' This was the main intention of the four cups corresponding to the four expressions of redemption, for each specific matter we should give thanks and praise to the Almighty. This is the language of Sefer Hamichtam.

Rabbeinu Bachya (Exodus

bottom of page