top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

עשרת המכות

/

דרוש, מוסר ומחשבה

כאילו נברא העולם מחדש

והשם משמואל (פסח, תרעט) ביאר בשם אא"ז הרב הקדוש מקוצק זי"ע, כי על ידי העשר מכות נכנע החלק הטבעי שבעשרה המאמרות בהם נברא העולם, ונתגלה החלק הרוחני שבהם, דבכל מכה שבאה, נפתח כנגדה מאמר מעשר המאמרות, ונחשב כאילו נברא העולם מחדש, ובני ישראל השיגו את נשמת המאמרות ביום השבת שאחרי יציאת מצרים.

ועל דרך זה חידש השפת אמת (בא, תרלב) בשם אא"ז החידושי הרי"ם זי"ע חידוש גדול, כי על ידי עשר המכות נתהפכו העשרה מאמרות שבהם נברא העולם לעשרת הדברות. ומבאר, כי 'דיבור' הוא מלשון מלכות והנהגה, והיינו שנתגלה, כי כל החיות והתנהגות העולם מקורו מעשרה המאמרות, וכבר לא יוכלו כוחות הטבע להסתיר את כח הבורא הפועל בבריאה.

וכן כתב בהגדת מעשי ה', כי עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הם כנגד עשרת הדברות, והצדיקים שמקיימים את עשרת הדברות, ממילא מקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ולהיפך הרשעים.

וזה לשון הסדר היום (ביאור ענין עשר מכות), ואפשר לסדר ענין המכות כענין עשרת הדברות, זה כנגד זה:

המכה הראשונה – היא מכת היאור, שהוא אלוה של פרעה, כמו שכתוב (יחזקאל כט, ג), "לי יאורי וכו'". ראה להכות בו תחלה, שידעו שאין ממש באלהות העמים, "כי כל אלהי העמים אלילים" (תהילים צו, ה). וכנגד זה צוה לישראל עמו: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך" (שמות כ, ב). שהיכולת בידי לעשות כרצוני בעליונים ובתחתונים.

המכה השניה – היתה גם כן ביאור, להוציא את הצפרדעים, להורות, כי מן המים הפשוטים עשה מהם מורכב להשחית אותם ואת אשר קוו מן היאור, אשר בטחו עליו לעשות ענבים ויעש באושים, והעלה להם משחיתים להשחית בהם עד כלה. ואחר כן הראה להם שאין בהם תועלת בכל אלהים אחרים, כי אדרבה נהפך לו למשחית. וכנגד זה אמר: "לא יהיה לך אלהים אחרים וכו' לא תשתחוה להם וכו'" (שם, ג–ה). שאין בהם תועלת כלל, אשר לא ירעו מצד עצמן, וגם היטב אין אותם, מה שאין כן ה' אלהיך, כי הוא "פוקד עון אבות על בנים" (שם), "ועושה חסד לאלפים" (שם, ו).

המכה השלישית – "ויך את עפר הארץ" (שם ח, יג), כנים בריה פחותה מכעדשה, להראות כח שמו הגדול שהוא מהוה כל הויות ומשגיח עליהם. והמצרים הודו על זה ואמרו: "אצבע אלהים היא" (שם, טו). כנגד זה צוה: "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" (שם כ, ז). והוא ענין כולל דברים הרבה, כמו שבארתי בחבור מזכרת עון שכתבתי, והענין הוא, שצריך לנהוג כבוד גדול ועצום בשמו הגדול מכל צד שיהיה.

המכה הרביעית – שלח בהם את הערוב, מדה כנגד מדה, וכמו שהם מערבין קדש וחול וטמא וטהור, כך הביא עליהם ערבוביא של מיני משחיתים להשחית בהם. ובישראל, שהיו קדושים, ומבדילין בין קדש לחול ובין טמא לטהור, נאמר בהם (שם ח, יח): "והִפְלֵתי ביום ההוא את ארץ גֺשן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב". כנגד זה צוה להם את השבת, שיבדילו בין קודש לחול, כמו שכתוב (שם כ, ט–י): "ששת ימים תעבוד וכו' ויום השביעי שבת לה' אלהיך".

המכה החמישית – דבר במקנה, ונאמר בה (שם ח, יט): "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך". וענין המכה הזאת, מיתה חטופה, שבין לילה היה ובין לילה אבד, ומשתלחת בעולם לאבד את הרשעים ולקצר ימיהם, ונכרתים בחצי ימיהם, והרשעים מתיסרים בה הרבה. וכנגדה כבוד אב ואם, שכתוב בה (שם כ, יב): "למען יאריכון ימיך". ומכלל הן אתה שומע לאו.

עוד אפשר לומר, שהראה להם פרטיות השגחתו במה שהציל את מקניהם מן המות, והפלה בין מקניהם למקנה מצרים. ואם על חיי הבהמות חס והשגיח הצלתו עליהם, כל שכן לחיי השומר מצותיו וחוקיו, שישמרהו ויחיהו ויפדהו מכל צרה, ומכל נזק יצילהו, ואורך ימים ישביעהו.

המכה השישית – מכת השחין, והיא תגבורת הדם ויתרון החמימות. ומי שיש לו המכה הזאת, הוא נחבא בבית, כי אינו יכול לעמוד לפני בני אדם, כמו שכתוב (שם ט, יא): "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה". כנגדה אמר (שם כ, יג): "לא תרצח", שהרוצח חייב גלות, ואינו נראה לפני בני אדם, אלא כלוא ועומד שם.

עוד אפשר לומר, שארבעה חשובים כמתים, ואחד מהם המצורע (נדרים סד ב), ואף על פי שהוא חי, נקרא מת. וכן ההורג במזיד, אף על פי שהוא חי, כיון שהוא עומד למות, כמת דמי, ומת נקרא, כמו שאמר התנא ע"ה (אבות פרק ב משנה ו): "וסוף מטיפיך יטופון". וכיון שהוא כן, ראו שיזהרו מן הרציחה.

המכה השביעית – והיא שני הפכים בנושא אחד, אש ומים, כמו שכתוב (שמות ט, כד): "אש מתלקחת בתוך הברד". והקב"ה עשה שלום ביניהם להנקם מן הרשעים. כנגדה מצות "לא תנאף" (שם כ, יג). ואין ניאוף אלא מאשת איש, או שני מינים שמזדווגים זה לזה, ומדה כנגד מדה לשלח בהם שני מינים ליסר אותם.

עוד אפשר לומר, שבא להראות להם שהיכולת והגבורה ביד המאושר השלם לכבוש את יצרו הרע, ולא יאמר שהניאוף הוא דרך טבע העולם, ומי הוא זה ואיזה הוא אשר יוכל לעמוד כנגד הטבע לעכב על ידו ולבטלו, שהרי הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, שהתחכם והתאמץ בהשתדלות נמרץ להניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים, לא חסר דבר, ואשר לא שם לבו, לא נשאר לו דבר (ט, כ–כא), אם כן, הכל לפי הרצון תלוי בהשתדלות האזהרה והזריזות.

המכה השמינית – ארבה, שהיא גוזלת וחומסת הכל ואין מי שיעמוד כנגדה. כנגד זה אמר (שם כ, יג): "לא תגנוב". ועונש עבירה זאת לשלח לה עונש כזה, למדוד לעושי רשעה מדה כנגד מדה.

המכה התשיעית – החשך, אשר הרשעים בחשך ידמו, והיה במחשך מעשיהם ואין רואה ואין יודע. כנגדה אמר (שם): "לא תענה ברעך עד שקר", שהוא ראה וידע אמיתות הענין ואינו רוצה להעיד, או שמעיד שקר, והוא מדה כנגד מדה.

או אפשר לומר, שעל ידי מכת החשך האמינו המצריים בישראל וישאילום, כמו שכתב רש"י (שם י, כב) ז"ל, אם כן, ראוי שתהיו נאמנים ותעידו האמת.

אי נמי, כמו שהבדלתי לכם בין אור לחושך, שהמצרים לא ראו אור שלושת ימים, ואתם "לכל בני ישראל היה אור במושבותם" (שם, כג), כן ראוי שתבדילו בין אמת לשקר.

המכה העשירית – מכת בכורות, מחמד עינים, כמו שהיתה במצרים, "כי אין בית אשר אין שם מת" (שם יב, ל), יש שם בכור – מת, אין שם בכור – גדול הבית מת במקום בכור. והנה, לוּקַח מהם מחמד עינים. כנגד זה "לא תחמוד" (שם כ, יד), והיא מדה כנגד מדה.

עוד אפשר לומר, שהחמדה היא בלב, ולית בה הוכחה כלל, ולא יאמר אדם הואיל ואינו עושה שום מעשה, מאן מוכח, שהרי יתברך ויתעלה שבוחן בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, הוא מבחין תעלומות סתרי כל חי, מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש.

אי נמי אפשר לומר, שבאותה שעה שהוכו הבכורות, שהיו ישראל הולכים ושואלים ממצרים כל מה שחמדו, ממונם וכליהם, ומצרים, כדי למהר לשלחם, לא מנעו מהם שום דבר, לזה צִוָם יתברך ויתעלה, אם התרתי לך שתחמוד ותשאל ממצרים כל מחמד לבך, לא תעשה כן לרעך, עכ"ל סדר היום.

והוסיף האברבנאל, כי מספר עשר קדוש ומקודש, ולכן נעשו הרבה ענינים במספר זה, כגון, עשרה גלגלים, ועשרה דברים שנבראו בין השמשות (אבות פרק ה משנה ו), ועוד כיוצא בזה.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

As if the world was created anew

The Shem Mishmuel (Pesach, 5679) explained in the name of his grandfather, the holy Rabbi from Kotzk, of blessed memory, that through the ten plagues, the natural aspect of the ten utterances with which the world was created was subdued, and their spiritual aspect was revealed. With each plague that came, a corresponding utterance from the ten utterances was unlocked, and it was as if the world was created anew. The Israelites grasped the soul of these utterances on the Shabbos following the Exodus from Egypt.

In a similar vein, the Sfas Emes (Bo, 5632) innovated, quoting his grandfather the Chiddushei HaRim, of blessed memory, a great novelty: that through the ten plagues, the ten utterances with which the world was created were transformed into the Ten Commandments. He explains that 'dibur' (speech) implies kingship and governance, meaning it was revealed that all the vitality and governance of the world originate from the ten utterances, and no longer could the forces of nature conceal the Creator's power at work in creation.

Similarly, it is written in the Haggadah Maasei HaShem that the ten utterances with which the world was created correspond to the Ten Commandments. The righteous, who uphold the Ten Commandments, consequently maintain the world created with the ten utterances, and conversely, the wicked do the opposite.

This is the language of the Seder HaYom (Explanation of the Ten Plagues), suggesting the arrangement of the plagues corresponds to the Ten Commandments, one against the other:

The first plague – the plague of the Nile, which was the god of Pharaoh, as it is written (Ezekiel 29:3), "My Nile is mine, etc." It was struck first to show that the gods of the nations are worthless, "For all the gods of the peoples are idols" (Psalms 96:5). Corresponding to this, He commanded Israel: "I am the Lord your God who brought you out of the land of Egypt" (Exodus 20:2), demonstrating His power to do as He wills in the heavens and the earth.

The second plague – also upon the Nile, bringing out the frogs, to show that from simple water He created a compound to destroy them and what they hoped from the Nile, on which they relied to produce grapes, but instead, it brought forth wild grapes, and He brought upon them destroyers to utterly ruin them. Corresponding to this, He said: "You shall have no other gods before Me, etc. You shall not bow down to them, etc." (Exodus 20:3-5), indicating that other gods are of no benefit, for they neither harm nor help, unlike the Lord your God, who "visits the iniquity of the fathers upon the children" (Exodus 20:5), and "shows mercy to thousands" (Exodus 20:6).

The third plague – "He struck the dust of the earth" (Exodus 8:13), producing lice, a lowly creature, to show His great power that He creates all existences and oversees them. The Egyptians acknowledged this, saying: "It is the finger of God" (Exodus 8:15). Corresponding to this, He commanded: "You shall not take the name of the Lord your God in vain" (Exodus 20:7), implying a great reverence and respect for His great name from every aspect.

The fourth plague – He sent upon them a mixture of wild beasts, measure for measure, just as they mixed the sacred with the profane and the pure with the impure, so He brought upon them a mixture of destroyers to ruin them. But for Israel, who were holy and differentiated between the sacred and the profane, and between the pure and the impure, it is said (Exodus 8:18): "I will set apart the land of Goshen, where My people dwell, so that no mixture of wild beasts will be there." Corresponding to this, He commanded them to observe Shabbos, to distinguish between the sacred and the profane, as it is written (Exodus 20:9-10): "Six days you shall labor, etc., but the seventh day is a Sabbath to the Lord your God."

The fifth plague – a plague upon the livestock, and it is said regarding it (Exodus 9:4): "The Lord will make a distinction between the livestock of Israel and the livestock of Egypt." This plague represents a swift death, occurring overnight and ending overnight, sent to destroy the wicked and shorten their days, making them suffer greatly. Corresponding to this is the commandment to honor one's father and mother, as it is written (Exodus 20:12): "That your days may be long." Implicitly, one hears the negative from the positive.

Additionally, it can be said that He showed them His particular providence by saving their livestock from death and distinguishing between their livestock and that of the Egyptians. If He had mercy and watched over the lives of animals, all the more so for those who keep His commandments and statutes, He will protect and preserve them from all harm, granting them long life.

The sixth plague – boils, representing an excess of blood and heat. One afflicted with this plague hides indoors, unable to stand before others, as it is written (Exodus 9:11): "The magicians could not stand before Moses." Corresponding to this, He said (Exodus 20:13): "You shall not murder," implying that a murderer is liable to exile, unseen by others, confined and standing in isolation.

Furthermore, it can be said that four are considered as dead, one of them being a leper (Nedarim 64b), and even though he is alive, he is called dead. Similarly, a deliberate murderer, though alive, is considered as dead, as the Mishnah teaches (Avot 2:6): "The end of the one who pours [blood] will be poured upon." Therefore, one must be cautious of murder.

The seventh plague – hail, a combination of fire and water, as it is written (Exodus 9:24): "Fire blazing within the hail." God made peace between them to take vengeance on the wicked. Corresponding to this is the commandment "You shall not commit adultery" (Exodus 20:13). Adultery generally refers to relations with a married woman or the mixing of different species, punished measure for measure by sending a mixture to afflict them.

Additionally, it can be said that this demonstrated that the power and strength are in the hands of the righteous and complete person to conquer his evil inclination. One should not say that adultery is the way of the world and who can stand against nature to restrain and nullify it, for the one who feared the word of the Lord from Pharaoh's servants, who wisely and diligently brought his servants and livestock into the houses, lost nothing, and the one who paid no heed lost everything (Exodus 9:20-21). Thus, everything depends on one's will, effort, and diligence.

The eighth plague – locusts, which rob and plunder everything, with no one able to stand against them. Corresponding to this, He said (Exodus 20:13): "You shall not steal." The punishment for this sin is to send a punishment like it, measure for measure, to those who commit wrongdoing.

The ninth plague – darkness, where the wicked are in darkness, their deeds hidden, with no one seeing or knowing. Corresponding to this, He said (Exodus 20:13): "You shall not bear false witness against your neighbor," implying that one sees and knows the truth but does not want to testify, or testifies falsely, a measure for measure punishment.

Alternatively, it can be said that through the plague of darkness, the Egyptians came to believe in the Israelites and lent them, as Rashi explains (Exodus 10:22). Therefore, one should be trustworthy and testify truthfully.

Furthermore, as I distinguished between light and darkness, where the Egyptians did not see light for three days, but for all the Israelites there was light in their dwellings (Exodus 10:23), so should you distinguish between truth and falsehood.

The tenth plague – the plague of the firstborn, the beloved ones, as it was in Egypt, "for there was not a house where there was not one dead" (Exodus 12:30). If there was a firstborn, he died; if there was no firstborn, the eldest of the house died in place of the firstborn. Thus, their beloved ones were taken. Corresponding to this, "You shall not covet" (Exodus 20:14), a measure for measure punishment.

Additionally, it can be said that coveting is in the heart, with no external evidence. One might think since he is not doing any action, who can prove it? But the Blessed One, who discerns between a drop of firstborn and a drop that is not firstborn, knows the hidden thoughts and schemes of every person.

Moreover, during the plague upon the firstborn, when the Israelites went and borrowed from the Egyptians all that they coveted, their possessions and utensils, and the Egyptians, in haste to send them away, did not refuse them anything, thus, the Blessed One commanded them not to covet from their neighbor.

The Abarbanel added that the number ten is holy and sanctified, thus many matters were done in this number, such as the ten celestial spheres, the ten things created at twilight (Avot 5:6), and more.

bottom of page