top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

מצות סיפור יציאת מצרים

/

דרוש, מוסר ומחשבה

כל הבנים הם מתנת שמים

אמנם כדי שהאב ישמש דוגמא אישית נאמנה לבנים, ויטע בהם אמונת אומן ויראת ה' כראוי, צריך להקדים ולנטוע בלבבו שלו אמונה בבנים, בקדושת נשמתם, וביכולתם להחלץ מכל מצב שהוא ולהגיע לגדולות, ומתוך כך להודות לה' על כל בן שקבל מאיתו, בכל מצב שיהיה, וכמו שמצינו מפורש בתורה (שמות יב, כו–כז): "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבֺדה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקֺד העם וישתחוו". ופירש רש"י: "ויקד העם – על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם". ולקמן (יג, ה) פירש: "בבן רשע הכתוב מדבר, שהוציא את עצמו מן הכלל". נמצא, שבני ישראל הודו לה' גם על הבן הרשע, שישאל מה העבודה הזאת לכם. גם נרמז בתחילת הפסוק 'והיה', שהוא לשון שמחה.

והטעם, מפני שאין רע יורד מן השמים, ואת הכל אפשר לשנות לטובה, וצריכים לראות את הבן הזה כאתגר ומשימה שמיימית, לְזַכּוֹתוֹ, לְחַיּוֹתוֹ ולהיטיב אחריתו על ידי חינוך מתאים. ועל כן ציותה התורה את האב לענות גם לשאלת הבן הרשע, ולא להתעלם ממנו. ואולי לכן נאמר בלשון רבים, 'ואמרתם', כדי לכלול גם את האם, שתעניק לו יחס ואהבה ממיטב הרגשות אשר חנן ה' אותה, ותסייע בפתיחת לבו לתורה ומצוות.

ומה שאמר בעל ההגדה 'אף אתה הקהה את שיניו', יש לדייק, שלא אמר 'הכה את שיניו', והיינו, שאין מדובר בהתקפה מוחצת, אלא בניהול ויכוח על מנת להביא אותו להכרת מצבו, ולעורר בו רצון להחלץ ממנו.

והנה מסיים בעל ההגדה את התשובה לבן הרשע בלשון נסתר: "לי ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל", ולא אמר 'לי ולא לך, אילו היית שם לא היית נגאל'. אולי הכוונה, שצריך האב להשיב לו "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" במילים המייחסות את הניסים ויציאת מצרים לעצמו, וממילא יבין הבן שהוא לא נכלל בזה, והיינו שצריך להוכיח אותו בעקיפין ובדרך רמז, כדי לשמור על כבודו, וגם לתת לדברים נימה חיובית, שה' גאל ממצרים רק את מי שרצה להגאל על מנת לעשות את העבודה הזאת.

אכן ברור, כי הדבר לא מושג בקלות, וכלשון בעל ההגדה: 'עמלנו אלו הבנים', דהרשב"א פירש דמיירי בעמל החיים ועיסוקי הפרנסה, שרובם ככולם בשביל הבנים, אך שבלי הלקט (סדר פסח סימן ריח) פירש דקאי על צער גידול הבנים וחינוכם, וכהמעשה הידוע ממרן החפץ חיים זי"ע, שאמר לאחד שבא לבקש ממנו ברכה לילדים טובים, שאין לקבל את זה בברכה אלא על ידי בכיות, ולילות של נדודי שינה.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

All the boys are a gift from Heaven.

Indeed, for a father to serve as a faithful personal example to his children and instill in them true faith and fear of God, he must first plant within his own heart faith in his children, in the sanctity of their souls, and in their ability to overcome any situation and achieve greatness. From this perspective, he should thank God for every child he has received, regardless of their circumstances. As we find explicitly in the Torah (Exodus 12:26-27): “And it shall be, when your children say to you, 'What do you mean by this service?' that you shall say, 'It is the Passover (Pesach) sacrifice to the Lord, who passed over the houses of the children of Israel in Egypt when He struck the Egyptians and delivered our households.'” And the people bowed their heads and worshipped.” Rashi explains: “The people bowed – for the good news of the redemption, the coming to the land, and the news of the children they would have.” Later (Exodus 13:5), he explains: “The text speaks of a wicked son who has excluded himself from the community.” It turns out that the children of Israel thanked God even for the wicked son who would ask, “What do you mean by this service?” This is also hinted at the beginning of the verse “And it shall be” (והיה), which is an expression of joy.

The reason is that no evil descends from heaven, and everything can be turned to good. We must see this child as a divine challenge and mission, to merit him, to revive him, and to improve his end through appropriate education. Therefore, the Torah commands the father to answer even the question of the wicked son and not to ignore him. Perhaps this is why it is stated in the plural, “you shall say” (ואמרתם), to include the mother as well, who should provide him with the best emotional support and help open his heart to the Torah and commandments.

Regarding what the author of the Haggadah said, “You should blunt his teeth,” it should be noted that he did not say, “Strike his teeth,” indicating that it is not about a crushing attack, but rather managing a debate to bring him to recognize his situation and awaken a desire to escape from it.

The author of the Haggadah concludes the response to the wicked son in a third-person manner: “For me and not for him; if he had been there, he would not have been redeemed,” rather than saying, “For me and not for you; if you had been there, you would not have been redeemed.” Perhaps the intention is that the father should respond, “For this, the Lord did for me when I came out of Egypt,” using words that attribute the miracles and the Exodus to himself, and the son will understand that he is not included. This means that the father should rebuke him indirectly and subtly, to preserve his dignity and also give the words a positive tone, indicating that the Lord redeemed from Egypt only those who wanted to be redeemed to perform this service.

It is clear that this is not easily achieved, as the author of the Haggadah states: “Our toil – this refers to the children.” The Rashba interprets this as referring to the toil of life and the pursuit of livelihood, most of which are for the sake of the children. However, the author of Sefer Hachinuch (Seder Pesach, Siman 218) interprets it as referring to the pain of raising and educating children, similar to the well-known story of the Chafetz Chaim, of blessed memory, who told someone who came to ask for a blessing for good children that this is not achieved through a blessing but through tears and sleepless nights.

bottom of page