top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

מצות סיפור יציאת מצרים

/

דרוש, מוסר ומחשבה

מהות אהבת תורה

ולפי מה שנתבאר, כי נמשלה התורה לרכוש גדול, הנה, כשלומדים, צריכים להרגיש אהבת תורה לפחות כמו מי שמלקט יהלומים. וכלשון הפסוק (משלי ג, טו) שהביא הרוח חיים על התורה, "יקרה היא מפנינים".

אכן, יש משמעות יותר עמוקה באהבת תורה, דהנה, יש לדקדק בלשון חז"ל שאמרו: 'יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם', דלכאורה מתאים יותר לומר 'לא קיים להם'. וי"ל על פי מה שכתב השיח יצחק (דרוש לפרשת תרומה עמוד כג) בשם הגר"א, על הא דאיתא (ילקוט שמעוני רמז תשעג): "בשעה שקיבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם ואמרו, מה ראו אלו להתקרב מכל האומות, סתם פיהם הקדוש ברוך הוא ואמר להם, הביאו לי ספרי יחוסים שלכם". והקשה, דלכאורה מה הקשר של יחוס למתן תורה, הרי ניתנה תורה גם לפחות שבפחותים.

וביאר הגר"א, כי נשמות ישראל חצובות משורש 'רוח אלקים מרחפת' (בראשית א, ב), שהוא מקור שפע החיים לנפש, ועל כן התורה מחויבת להם מצד עצמותם ומקור נשמתם. ומזה הסיק השיח יצחק, כי ישראל מתדבקים בהשי"ת על ידי התורה, ואין אהבה יותר גדולה מזו.

אכן, בעל נפש החיים סובר כי הלימוד לא נועד לשם דביקות, אלא לאהבת התורה עצמה, וזה לשונו (שער ד פרק ג), אבל האמת, כי ענין לשמה פירוש לשם התורה. והענין כמו שפירש הרא"ש ז"ל על מאמר רבי אליעזר ברבי צדוק (נדרים סב, א), עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן. וזה לשונו, עשה דברים לשם פעלן – לשמו של הקדוש ברוך הוא שפעל הכל למענהו. ודבר בהן לשמן – כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיה לשם התורה, כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול, ולא לקנטר ולהתגאות, עכ"ל. דקדק לבאר שינוי לשונו דרבי אליעזר ברבי צדוק, שבעשיה אמר 'לשם פעלן'. ובדבור אמר 'לשמן'. לכן בענין העשיה פירש לשמו של הקדוש ברוך הוא שפעל הכל למענהו, ובענין הלמוד פירש לשם התורה כו'.

וכוונתו ז"ל מבואר, היינו, כי עשיית המצוה ודאי שצריכה להיות למצוה מן המובחר בדביקות ומחשבה טהורה שבטהורות כפי שכלו והשגתו, כדי שיתקלס עילאה לגרום תיקוני העולמות וכחות וסדרים העליונים, זהו 'לשם פעלן', כי "כל פעל ה' למענהו" (משלי טז, ד), ואמרו רז"ל (ילקוט שמעוני שם רמז תתקנג), 'לקילוסו'. ואם כי ודאי שגם במצות, העיקר בהם לעכובא הוא העשיה בפועל, והכוונה היתירה וטוהר המחשבה אינה מעכבת כלל, כמו שנתבאר לעיל סוף שער א' על נכון בעז"ה, עם כל זה, מצטרף קדושת וטוהר מחשבתו לעיקר העשיה בפועל, לעורר ולפעול תקונים יותר גדולים בהעולמות, משאם היתה המצוה נעשית בלא דביקות וקדושת המחשבה. אבל על הנהגת האדם בשעת עסק התורה בדיני המצות והלכותיהן אמר: 'ודבר בהן', רצה לומר, הדבור בעניני המצות והלכותיהן, יהיה 'לשמן', פירוש, לשם הדברי תורה, היינו לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול.

ורש"י ז"ל גירסא אחרת היתה לו שם, 'ודבר בהן לשם שמים'. לכן פירש, שתהא כל כונתך לשמים. אמנם ענין ופירוש 'לשמה' שאמרו רז"ל בכל מקום, ודאי שגם רש"י ז"ל יפרש כפירוש הרא"ש ז"ל כאן לפי גרסתו. וגם רש"י ז"ל כאן, אין כונתו דביקות, אלא דאתי לאפוקי שלא יהא לימודו לשם קינטור וגיאות, כמו שכתב הרא"ש ז"ל, כדמוכח מסיום דברי רבי אליעזר ברבי צדוק: 'אל תעשה עטרה להתגדל בהם כו''.

וזהו שמסיים הש"ס (בבא בתרא קלד, א) גבי רבי יוחנן בן זכאי, שלא הניח כו', לקיים מה שנאמר (משלי ח, כא), "להנחיל אוהבי יש כו'". שמבואר הענין שם בכל אותה הפרשה, שהוא מאמר התורה הקדושה עצמה, אשר בחוץ תרונה. שיש לאל ידה להנחיל וליתן שכר טוב לכל ההוגה ועוסק בה מחמת אהבתה עצמה ממש. היינו, להוסיף בה לקח ופלפול. וזהו אוֹהֲבַי, עכ"ל הנפש החיים.

בכל אופן, גם הנפש החיים סובר כי מצוה מן המובחר ללמוד בדבקות וטהרת המחשבה, אלא שעיקר מצות לימוד התורה הוא מאהבתה עצמה, שלומד ומפלפל מתוך אהבת דברי תלמוד התורה.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

The Essence of the Love of Torah

Based on the explanation, since the Torah is likened to a great treasure, when learning it, one should feel a love for the Torah at least as one who collects diamonds. As the verse (Proverbs 3:15) cited by the Ruach Chaim on the Torah states, "She is more precious than pearls."

Indeed, there is a deeper significance in the love for the Torah. We need to scrutinize the language of the Sages when they said: 'They did not fulfill "they shall go out with great wealth" in them,' which seems more fitting to say 'they did not fulfill for them.' One can explain this based on what the Shiach Yitzchak wrote (sermon for Parshat Terumah, page 23) in the name of the Gra, on the Midrash (Yalkut Shimoni, hint 413): "When Israel received the Torah, the nations of the world were envious and said, what did these see to be closer than all the nations? The Holy One, blessed be He, closed their mouths and said to them, bring Me your genealogical records." He questioned, what is the connection of genealogy to the giving of the Torah, as the Torah was given even to the least of the least?

The Gra explained that the souls of Israel are hewn from the root of "the spirit of God was hovering" (Genesis 1:2), which is the source of the life force to the soul, and therefore the Torah is obligated to them from their very essence and the source of their souls. And from this, the Shiach Yitzchak concluded that Israel cleaves to God through the Torah, and there is no greater love than this.

Indeed, the author of Nefesh HaChaim holds that the learning is not intended for the sake of cleaving, but for the love of the Torah itself. And this is his language (Gate 4, Chapter 3), but the truth is that the matter of "for its own sake" means for the sake of the Torah. The matter, as explained by the Rosh z"l on the saying of Rabbi Eliezer ben Rabbi Tzadok (Nedarim 62a), "Do things for the sake of their Maker and speak of them for their own sake." And this is his language, "Do things for the sake of their Maker" – for the sake of the Holy One, blessed be He, who made everything for His sake. "And speak of them for their own sake" – all your speech and discussion in words of Torah should be for the sake of the Torah, such as to know, understand, and add wisdom and debate, and not to quarrel and boast, end quote. He carefully explained the change in the language of Rabbi Eliezer ben Rabbi Tzadok, that in action he said 'for the sake of their Maker.' And in speech he said 'for their own sake.' Therefore, regarding action, he explained for the sake of the Holy One, blessed be He, who made everything for His sake, and regarding learning, he explained for the sake of the Torah, etc.

And his intention z"l is clear, that is, the performance of the mitzvah certainly needs to be for the mitzvah in the best way, with cleaving and the purest thought according to his intellect and understanding, to glorify the Upper One to cause rectifications in the worlds and upper forces and orders, this is 'for the sake of their Maker,' because "The Lord has made everything for His sake" (Proverbs 16:4), and the Sages said (Yalkut Shimoni there, hint 953), 'for His praise.' And even though certainly in the mitzvot, the main thing that is essential is the actual performance, and the extra intention and purity of thought does not hold back at all, as explained earlier at the end of Gate 1, with God's help, nevertheless, the sanctity and purity of his thought joins the main action in practice, to arouse and cause greater rectifications in the worlds, more than if the mitzvah were done without cleaving and purity of thought. But regarding the person's conduct while engaging in the Torah laws and their details, he said: 'And speak of them,' meaning, the speech in the matters of mitzvot and their laws, should be 'for their own sake,' meaning, for the sake of the words of the Torah, that is, to know, understand, and add wisdom and debate.

And Rashi z"l had a different version there, 'And speak of them for the sake of heaven.' Therefore, he explained, that all your intention should be for the sake of heaven. However, the matter and explanation of 'for its own sake' that the Sages said in every place, certainly even Rashi z"l would explain as the Rosh z"l here according to his version. And also Rashi z"l here, his intention is not cleaving, but that it comes to exclude that his learning should not be for the sake of quarrel and boast, as the Rosh z"l wrote, as proven from the conclusion of the words of Rabbi Eliezer ben Rabbi Tzadok: 'Do not make them a crown to boast with, etc.'

And this is what the Talmud concludes (Bava Batra 134a) regarding Rabbi Yochanan ben Zakkai, who did not leave, etc., to fulfill what is said (Proverbs 8:21), "That I may cause those that love me to inherit substance, etc." The matter is explained there in that entire chapter, that it is the holy Torah itself speaking, which sings forth outside. That it has the power to cause inheritance and give a good reward to all who meditate and engage in it out of a love for it itself. That is, to add wisdom and debate in it. And this is my lovers, end of the words of Nefesh HaChaim.

In any case, even Nefesh HaChaim holds that it is a mitzvah in the best way to learn with cleaving and purity of thought, but the main mitzvah of learning Torah is out of love for it itself, learning and debating out of love for the words of the Talmud Torah.

bottom of page