top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

עשרת המכות

/

דרוש, מוסר ומחשבה

מיתת רשעי ישראל בעת מכת חשך

זה לשון רש"י (שמות י, כב), ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה, כדי שלא יראו מצרים במפלתם, ויאמרו, אף הן לוקין כמונו. ועוד, שחפשו ישראל וראו את כליהם, וכשיצאו, והיו שואלין מהן, והיו אומרים אין בידינו כלום, אומר לו, אני ראיתיו בביתך, ובמקום פלוני הוא, עכ"ל.

מדבריו נמצינו למדים, שמכת חשך באה על המצרים לצרכן של ישראל. אכן, במדרש (שמות רבה פרשה יד סימן א) איתא בזה הלשון, "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים" (שמות י, כא) – הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כח), "שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו". רבותינו אמרו, על שלא קבלו במרות דברו של הקדוש ברוך הוא עליהם. דבר אחר, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים, המצריים ראויין ללקות בחשך, מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו, ע"כ. וכן איתא במדרש תנחומא (בא סימן ד): "לא חזרו, חבשן בבית האסורים, זה חשך, שנאמר (שמות שם, כב), 'ויהי חשך אפלה'". מתבאר, שמכת חשך באה כדי להעניש את המצרים.

ולטעם הראשון ברש"י צריך ביאור, למה נקראו אותן שמתו בשם רשעים. ונתבאר דבר זה במדרש (שמות רבה פרשה יד סימן ג): "חשך למה הביא עליהן. יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שאין לפניו משוא פנים, והוא חוקר לב ובוחן כליות. לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים, והיה להן שם עושר וכבוד, ולא היו רוצים לצאת, אמר הקדוש ברוך הוא, אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצריים, כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצריים את החשך ג' ימים, כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם". והיינו, שרשעתם היתה עצם הדבר שלא רצו לצאת ממצרים.

ובזה יעלו שפיר דברי הרא"ש (שמות י, י): "יש לשאול, מאי שנא שמתו כל הרשעים בתוך ג' ימי אפלה, ודתן ואבירם לא מתו, שהיו רשעים גמורים. יש לומר, אף על פי שהיו רשעים, לא נתייאשו מן הגאולה". כלומר, דאפילו רשע יכל לצאת ממצרים בתנאי שהאמין ורצה להגאל.

אמנם במקום אחר (במדבר רבה פרשה טו סימן יב) פירש המדרש סיבה אחרת: "אף שבטו של לוי נתנו עצמן על קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא, שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה, שכן יחזקאל מוכיחן (יחזקאל כ, ה): "כה אמר ה' אלהים ביום בָחֳרִי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב וָאִוָדַע להם בארץ מצרים". מה כתיב בסוף אחריו (שם, ח): "וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי [וגו'] ואֺמר לשפוך חמתי עליהם". מה עשה הקדוש ברוך הוא. הביא חושך על המצריים ג' ימים, והרג בהן כל רשעי ישראל, שכן הוא אומר (שם, לח): "וברותי מכם המורדים והפושעים בי". וכן הוא אומר (שיר השירים ב, יג): "התאנה חנטה פגיה" – אלו הרשעים שהיו בישראל. "והגפנים סמדר נתנו ריח" – הנשארים שעשו תשובה נתקבלו". ומשמע, שהיוצאים היו ראויים לצאת.

אך קשה על זה מהא דאיתא בילקוט שמעוני (בשלח רמז רלד): "'והמים להם חומה' (יד, כב) – שירד סמאל ואמר לפניו: רבונו של עולם, לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים? ואתה עושה להם נסים". משמע, דגם היוצאים לא היו ראויים לנס. אמנם המדרש תיכף משיב על זה: "מיד השיב לו הקדוש ברוך הוא: שוטה שבעולם, וכי לדעתם עבדוה, והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת, ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון".

וכן פסק הרמב"ם (פרק ה מהלכות יסודי התורה הלכה ד): "וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור, ועבר ולא נהרג, הרי זה מחלל את השם וכו'. ואף על פי כן, מפני שעבר באונס, אין מלקין אותו, ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין, אפילו הרג באונס, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים והתראה וכו'. ומה אם עבודת כוכבים, שהיא חמורה מן הכל, העובד אותה באונס אינו חייב כרת, ואין צריך לומר מיתת בית דין, קל וחומר לשאר מצות האמורות בתורה. אבל אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע, ואינו עושה, הנה הוא ככלב שב על קיאו, והוא נקרא עובד עבודת כוכבים במזיד, והוא נטרד מן העולם הבא, ויורד למדרגה התחתונה של גיהנם".

נמצא, דישראל, שעבדו עבודה זרה באונס ומתוך שעבוד, אינם חייבים בעונש, ובמיוחד שכשהגיע הזמן למלט נפשם מתחת יד המלך הרשע ולהפטר מהאונס, תיכף עשו כן, ולכן לא נתחייבו להענש עם המצרים בים סוף. וגם עשו תשובה על מאסם בתורה ובמילה, ונתקבלה תשובתם.

ובזה עולה שפיר הא דפירש רש"י שמתו כי לא רצו לצאת, ובמדרש מפורש שמתו בגלל עבירות אחרות, כי כל זמן שהיו משועבדים, עשו עבירות באונס ומתוך טירוף הדעת, אבל עכשיו, שנפתחה להם הדרך לצאת מן השעבוד והטירוף, וממילא להתרחק מן העבירה, ולא רצו לצאת, לכן מתו בימי האפלה.

ועדיין יש לשאול, למה לא נפטור את אותם רשעים מעונש כדין תינוק שנשבה, וכשיטת החזון איש (ראה דבריו יורה דעה סימן ב ס"ק כח), שבלי מורים יש דין תינוק שנשבה. ואולי בטל מהם דין זה אחרי שראו בעיניהם את נפלאות ה' בעשר המכות.

ויש לבאר עוד בטעם שמתו חלק מישראל בשעת מכת חשך, כי נתרחקו, ולא כללו את עצמם בכלל ישראל – שהרי כל ענינו של קרבן פסח הוא ההתאחדות בין כל היהודים, כדמשמע מהפסוקים (שמות יב, ג–ד): "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשֺר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבֺת שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרֺב אל ביתו במכסת נפשֺת איש לפי אכלו תכֺסו על השה". ולקמן (שם, מז): "כל עדת ישראל יעשו אֺתו". ותרגם יונתן: "כל כנשתא דישראל מתערבין דין עם דין, גניסא עם גניסתא אוחרי, למעבד יתיה" [תרגום ללשון הקודש: כל עדת ישראל מתערבים זה עם זה, משפחה עם משפחה אחרת, לעשות אותו]. ואילו אותם רשעים קיימו בנפשם: 'ולא ראו איש את אחיו', ורצו להמשיך את חייהם תחת יד המצרים, עם כל המנעמים שהיו להם והעבירות שעשו עד כה, ולא נתקרבו לכלל ישראל שהכינו את עצמם ליציאה ולגאולה, על כן נענשו למות במכת חשך ולא נגאלו ממצרים.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

The death of the wicked of Israel during the plague of darkness

This is the language of Rashi (Shemot 10:22): "And why did He bring darkness upon them? Because there were wicked people among Israel in that generation who did not want to leave, and they died during the three days of darkness so that the Egyptians would not see their downfall and say, 'They are also being struck like us.' Moreover, the Israelites searched and saw their vessels, and when they went out and asked them, they would say, 'We have nothing,' and he would say to him, 'I saw it in your house, and it is in such-and-such place.' End of quote."

From his words, we learn that the plague of darkness came upon the Egyptians for the benefit of Israel. Indeed, in the Midrash (Shemot Rabbah, Parasha 14, Siman 1), it is written in this language: "And the Lord said to Moshe, 'Stretch out your hand towards the heavens' (Shemot 10:21) – this is what is written (Tehillim 105:28), 'He sent darkness, and it was dark, and they did not defy His word.' Our Rabbis said: Because they did not accept the sovereignty of the word of the Holy One, blessed be He, upon them. Another explanation: The Holy One, blessed be He, said to the angels, 'The Egyptians are worthy of being struck by darkness,' immediately they all agreed as one and did not defy. End of quote." And similarly, it is stated in Midrash Tanchuma (Bo, Siman 4): "They did not return, they imprisoned them in the house of darkness, as it is said (Shemot 10:22), 'And there was thick darkness.'"

It is explained that the plague of darkness came to punish the Egyptians. For the first reason in Rashi, it needs clarification why those who died were called wicked. This matter is explained in the Midrash (Shemot Rabbah, Parasha 14, Siman 3): "Why did He bring darkness upon them? Blessed be the name of the Holy One, blessed be He, who shows no favoritism and examines the heart and tests the kidneys. Because there were criminals among Israel who had patrons among the Egyptians, and they had wealth and honor there, and they did not want to leave. The Holy One, blessed be He, said, 'If I bring a public plague upon them and they die, the Egyptians will say, just as it passed over us, so it passed over them.' Therefore, He brought darkness upon the Egyptians for three days so that they would be burying their dead, and their enemies would not see them." This means that their wickedness was the very fact that they did not want to leave Egypt.

Accordingly, the words of the Rosh (Shemot 10:10) align well: "One may ask, why did all the wicked die during the three days of darkness, but Dathan and Abiram did not die, who were outright wicked? One can say, even though they were wicked, they did not despair of the redemption." This means that even a wicked person could leave Egypt, provided he believed and wanted to be redeemed.

However, in another place (Bamidbar Rabbah, Parasha 15, Siman 12), the Midrash explains another reason: "Even the tribe of Levi dedicated themselves to sanctifying the name of the Holy One, blessed be He. For when Israel was in Egypt, they despised the Torah and circumcision, as Yechezkel rebukes them (Yechezkel 20:5): 'Thus said the Lord God on the day when I chose Israel and lifted My hand to the seed of the house of Yaakov and made Myself known to them in the land of Egypt.' What is written afterward (ibid. 8): 'But they rebelled against Me and would not listen to Me [etc.], and I said to pour out My wrath upon them.' What did the Holy One, blessed be He, do? He brought darkness upon the Egyptians for three days and killed all the wicked among Israel, as it says (ibid. 38): 'I will purge from among you the rebels and those who transgress against Me.' And it says (Shir HaShirim 2:13): 'The fig tree has formed its fruit' – these are the wicked among Israel. 'And the vines in blossom give forth fragrance' – those remaining who repented were accepted." This implies that those who left were worthy of leaving.

However, it is difficult to reconcile this with what is found in the Yalkut Shimoni (Beshalach, Remez 234): "'And the waters were a wall unto them' (Shemot 14:22) – Samael descended and said before Him: 'Master of the Universe, did not Israel worship idols in Egypt? And You are performing miracles for them.'" This implies that even those who left were not worthy of a miracle. However, the Midrash immediately answers this: "Immediately the Holy One, blessed be He, replied to him: 'Fool of the world, did they worship it willingly? Did they not worship it out of coercion and mental distress? And you judge the mistaken as intentional and the coerced as willing.'"

Similarly, the Rambam rules (Chapter 5 of Hilchot Yesodei HaTorah, Halacha 4): "Anyone about whom it is said 'he should be killed and not transgress,' and he transgressed and was not killed, he desecrates the name of God, etc. Nevertheless, because he transgressed under duress, he is not lashed, and it is needless to say that he is not executed by the court, even if he killed under duress, he is not lashed nor executed except for one who transgresses willingly, with witnesses and warning, etc. And if idolatry, which is the gravest of all, if one worships it under duress, he is not liable for karet, and it is needless to say death by the court. How much more so for other commandments stated in the Torah. But if one can save himself and escape from the hand of the wicked king and does not do so, he is like a dog that returns to its vomit, and he is called an intentional idol worshiper and is banished from the world to come and descends to the lowest level of Gehenna."

It follows that Israel, who worshipped idols under duress and out of subjugation, are not liable for punishment, especially since when the time came to save themselves from the hand of the wicked king and to be free from coercion, they did so immediately. Therefore, they were not liable to be punished with the Egyptians at the Red Sea. And they also repented for their rejection of the Torah and circumcision, and their repentance was accepted.

In this way, it aligns well with Rashi's explanation that they died because they did not want to leave, and in the Midrash, it is explicitly stated that they died because of other transgressions. As long as they were subjugated, they committed transgressions under duress and mental distress. But now, when the way was opened for them to escape from subjugation and distress, and consequently to distance themselves from sin, and they did not want to leave, they died during the days of darkness.

Still, one may ask, why not exempt those wicked ones from punishment as we would for a child who was captured, according to the opinion of the Chazon Ish (see his words in Yoreh Deah, Siman 2, Se'if Katan 28), that without teachers, one has the status of a captured child. Perhaps this status was nullified after they saw with their own eyes the wonders of God in the Ten Plagues.

Furthermore, it can be explained that part of the reason why some of Israel died during the plague of darkness is because they distanced themselves and did not include themselves among the community of Israel. The entire essence of the Korban Pesach is the unity among all Jews, as implied by the verses (Shemot 12:3-4): "Speak to the entire congregation of Israel, saying: On the tenth of this month, each one shall take a lamb for their father's house, a lamb for a household. And if the household is too small for a lamb, he and his neighbor who is near his house shall take one according to the number of souls, each one according to his eating shall make your count for the lamb." And later (ibid. 47): "The entire congregation of Israel shall keep it." And Yonatan translated: "All the congregation of Israel should mix with each other, family with another family, to perform it." Whereas those wicked ones fulfilled in themselves: 'And no one saw his brother,' and they wanted to continue their lives under the hand of the Egyptians, with all the pleasures they had and the sins they had committed until then, and they did not draw near to the community of Israel who prepared themselves for the exodus and redemption. Therefore, they were punished to die in the plague of darkness and were not redeemed from Egypt.

bottom of page