top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

בירורים בגדרי ודיני מצות סיפור יציאת מצרים

/

מצות סיפור יציאת מצרים

/

הלכה ומנהג

קיום מצות הסיפור על ידי המצה והמרור

בהגדה: "לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך".

יש לחקור, אם הכוונה שהוא תנאי בסיפור שיהיו מצה ומרור מונחים לפניו, או הכוונה, שזמן מצות הסיפור הוא בזמן שצריך לקיים מצות מצה ומרור, והנפקא מינה היא, אם מחויב בסיפור יציאת מצרים כשאין לו מצה ומרור.

והפרי מגדים (אורח חיים משבצות זהב סימן תפה סק"א) כתב כאופן השני, זה לשונו, "הגדה מצות עשה מן התורה, ואף אם אין לו מצה ומרור".

אכן, הגר"ח חקר בזה, והעלה כאופן הראשון, כך מובא בשמו (הגדת מבית הלוי מכתבי התלמידים): "בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. יש לעיין, אם דרשה זו היא רק ילפותא על זמן החיוב, דזמן חובת הסיפור הוא בלילה, או דהוא דין בעצם הסיפור, דהסיפור צריך להיות על מצה ומרור. ונפקא מינה באם כבר קיים חובת אכילת מצה, וסילק ממנו את המצה והמרור, אם יש עליו עדיין חיוב לספר ביציאת מצרים.

ונראה להוכיח זאת מהא דאיתא בגמרא (פסחים לו, א): מאי לחם עוני לחם שעונים עליו דברים הרבה, הרי דהוא דין בעצם חובת הסיפור שיהיה על מצות ומרורים, ולא רק ילפותא על זמן החיוב. ובמכילתא מפורש יותר: בזמן שמצה ומרור מונחים לפניך על שלחנך. היינו, שהמצה והמרור יהיו מונחים על השלחן במציאות. ובזה יבואר נמי מה דאיתא בתוספתא סוף פסחים: מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין וכו', והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה וכו', כיון שעלה עמוד השחר, הגביהו מלפניהם וכו', עיי"ש. וצריך ביאור, מהו הגביהו מלפניהם. ועיין במנחת ביכורים. ולפי דברינו יש לבאר, דכיון דהיו עסוקין בספור יציאת מצרים, ובמצות ספור יש דין מסויים שצריך להיות על מצות ומרורים, לכן היה השולחן ערוך לפניהם, כדי שיהיה הסיפור על מצות ומרורים, וכיון שעלה עמוד השחר, ועבר זמן חובת הסיפור, הגביהו מלפניהם את השולחן. אמנם הדבר צ"ע, אי מיקרי סיפור על מצות ומרורים, אחר שכבר קיים המצוה של מצה ומרור אך עדיין הם מונחים על שולחנו".

עוד כתוב שם: "ויש להביא ראיה שאף שכבר קיים מצות מצה ומרור, אם הם עדיין מונחים על שולחנו מיקרי סיפור על מצות ומרורים, מהא שכתב רש"י בפסחים שם (ד"ה שעונין): שעונין עליו דברים – שגומרים עליו את ההלל וכו'. והלוא את ההלל קורין אחרי שכבר קיים חובת מצה ומרור, ומכל מקום פירש רש"י שכוונת הגמרא שעונין עליו דברים הרבה היא גם על קריאת ההלל". והעיר המלקט: ראיה זו הביא הגאון רבי משולם דוד (שליט"א) [זצ"ל] לפני אביו הגרי"ז, ומרן הסכים לו.

ובביאור על ספר המצוות להרס"ג (מהגאון רבי ירוחם פערלא, עשה לג) הביא, דנחלקו בזה הראשונים. דהבה"ג, והר"א הזקן, ורבנו שלמה בן גבירול, והיראים, לא מנו את סיפור יציאת מצרים למצות עשה. וגם בתשובות הרא"ש (כלל כד סימן ב) כתב דאין מצוה לספר יציאת מצרים, אלא אם הבן שואל, אז יש חיוב להשיב לו, כמו שנאמר (שמות יג, יד), "והיה כי ישאלך בנך". ולפי דבריהם, כל שאר החיובים בסיפור ללא שאלת הבן שהוזכרו במשנה ובגמרא, אינם אלא מדרבנן. ולכן משתדלים בכל מיני דרכים להתמיה את התינוקות שישאלו, שאז הוי הסיפור מצוה מדאורייתא. וכן פירש רש"י (דברים טז, ג), "למען תזכור – על ידי אכילת הפסח והמצה, את יום צאתך". דלא כהרמב"ם, שענין הזכירה עיקרו על ידי עצם סיפור יציאת מצרים.

ובהמשך שם מבאר, שלפי הבה"ג אכן יש מצות עשה של סיפור יציאת מצרים, ומה שלא מנאה במנין מצוות עשה, כי הסיפור טפל למצה, כלומר, שרק אם יש מצה לפניו חייב לספר, ואם אין לפניו מצה שוב אין חיוב לספר. ומאריך שם טובא בביאור השיטות.

וכן פירש הגרי"י קנייבסקי זצ"ל (הובאו דבריו בקובץ תשובות הגרי"ש אורח חיים סימן נב) לדעת החינוך המחייב נשים בסיפור יציאת מצרים, ותמה המנחת חינוך, שהרי זו מצות עשה שהזמן גרמא, ויישב זאת הגרי"י: "וצריך לומר, דדעת החינוך, דמצות סיפור יציאת מצרים מישך שייכא במצות מצה, דמתנאי וגדרי מצה הוא לספר ביציאת מצרים. ומקור לזה מקרא ד'לחם עוני' (דברים טז, ג), דדרשינן בדף קט"ו (ע"ב) ובדף ל"ו (ע"א): לחם עוני, שעונין עליו דברים הרבה. וברש"י ז"ל: שאומרים עליו הגדה והלל. ואם כן, כיון שנשים איתרבו למצה, איתרבו לכל פרטי דיני מצה, ובכללם שיהיה לחם עוני, דהיינו סיפור יציאת מצרים". והשיב לו הגרי"ש, דלפי תירוצו, כשאין בידה לקיים מצות אכילת מצה, תהיה פטורה ממצות עשה של סיפור יציאת מצרים. ובהמשך דבריו שם ביאר באופן אחר את שיטת החינוך, ולפי דבריו אין הכרח להגיע לחידושו של הגרי"י.

וכן נראה מהב"ח, דחיוב הסיפור הוא גם כשאין מצה לפניו, שכתב (אורח חיים סימן תס בשם הגהת מהר"א קלויזנער סימן צט אות א) וזה לשונו, ומעשה באדם שהיה תפוס בערב פסח, ולא נמצא שם יהודי, ורצו הגוים לתקן לו, ולא רצה לאכול בלילה הראשונה מצה שתיקנה גוי, ובשאר ימים עשו לפניו, אבל כשלא עשו לפניו, אף על פי שנשבע לו שתיקנו לו בכל ענין כמו שתיקנו לעיניו, לא אכל רק פירות. ולא ידע בהגדת הגדה, והיה לו חומש ואמר כל הפרשיות של יציאת מצרים, עכ"ל.

ונראה, דתליא בזה מחלוקת הראשונים בפירוש דברי רבן גמליאל, "כל שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור". ופירש רשב"ם (על ההגדה): "כלומר, אף על פי שאכל פסח מצה ומרור, לא יצא ידי חובתו". והעתיקו הכלבו (סימן נא), וכן פירש האברבנאל. והרמב"ם (ספר המצוות מצוה קנז) והמאירי (פסחים קטז, א) פירשו, שלא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים. והיינו, דהרשב"ם וסיעתו סוברים, כי הסיפור טפל למצות מצה, והרמב"ם וסיעתו סוברים, כי הסיפור הוא מצוה בפני עצמה.

ודעת השולחן ערוך הרב נראה כרשב"ם, שכתב (סימן תעג סעיף כ) וזה לשונו, אחר שאכל הירקות, יביאו לפני מי שאומר ההגדה שלוש מצות של מצוה כדי לומר עליהם ההגדה, שנאמר, 'לחם עוני', ודרשו חכמים, 'לחם שעונין עליו דברים הרבה', דהיינו אמירת ההגדה. ועוד נאמר, 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה וגו'', בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, עכ"ל. והיינו, שההגדה צריכה להאמר על המצה שהיא לחם עוני.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

Observance of the mitzvah of recounting through the matzah and the maror

In the Haggadah it says: "I only said it when the matzah and maror are placed before you."

It needs to be investigated whether the intention is a condition in the story that matzah and maror are placed before him, or the intention that the time for fulfilling the mitzvot of matzah and maror is when they are needed, and the conclusion is, if one is obligated in the story of the Exodus when he does not have matzah and maror.

The Pri Megadim (Orach Chaim, Mishbetzot Zahav, Siman 496) wrote in the second manner, saying, "The Haggadah is a positive commandment from the Torah, even if he does not have matzah and maror."

Indeed, the Gra"ch (Gaon Rabbi Chaim) examined this, and raised the first manner, as is brought in his name (Hagadat from Beit Levi, writings of the students): "Therefore, I only said it when there is matzah and maror placed before you. It should be examined whether this interpretation is only about the timing of obligation, that the time of the obligation of the story is at night, or whether it is the law in the essence of the story, that the story must be about matzah and maror. And the conclusion is, if one has already fulfilled the obligation of eating matzah, and then removes the matzah and maror from before him, if he still has an obligation to tell the story of the Exodus.

And it seems to prove this from what is stated in the Talmud (Pesachim 36a): What is 'poor man's bread'? It is bread over which many things are said, meaning, it is the law in the essence of the obligation of the story that it should be about matzah and maror, and not just a condition about the timing of the obligation. And in Mechilta it is explicitly stated: When the matzah and maror are placed before you on your table. Meaning, that the matzah and maror should actually be placed on the table. This also clarifies what is stated in the Tosefta at the end of Pesachim: It happened with Rabban Gamliel and the elders that they were reclining, and were engaging in the laws of Passover all night, and so on, and once it was dawn, they rose from before them, and so on. It is necessary to explain what it means that they rose from before them. And see in Minchat Bikkurim. According to our words, it should be explained that since they were engaged in telling the story of the Exodus, and in the commandments of telling the story there is a certain law that it must be about matzah and maror, therefore the table was set before them, so that the story would be about matzah and maror, and once it was dawn, and the time of the obligation of the story had passed, they removed the table from before them. However, this matter requires further investigation: if it is called a story about matzah and maror, since the obligation of eating matzah and maror had already been fulfilled, but they are still placed on the table.

It is further written there: "And there is evidence to bring, that even if the commandments of eating matzah and maror have already been fulfilled, if they are still placed on his table, it is called a story about matzah and maror," as Rashi wrote in Pesachim (s.v. "sh'einim"): "They say many things about it - they finish the Hallel, and so on." And isn't Hallel recited after fulfilling the obligation of matzah and maror? Nevertheless, Rashi explained that the intention of the Gemara saying "they say many things" also refers to the recitation of the Hallel. And the collector (unnamed) raised this proof before the Gaon Rabbi Shlomo David (may his memory be a blessing) before his father the Gaon Rabbi Zvi. And he agreed with him.

In the explanation on the Sefer HaMitzvot by the Gaon Rabbi Yerucham Perla (Essay 33), it is mentioned that the early authorities were divided on this matter. The Bahag, the Elder Rabeinu Eliezer, Rabbeinu Shlomo ben Gabirol, and others did not include the telling of the story of the Exodus in the positive commandments. Also, in the responsa of the Rash (Klal 24 Siman 2), it is written that there is no obligation to tell the story of the Exodus, unless the child asks,

bottom of page