והרשב"ץ (בהגדה) כתב כפירוש השני: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח. שאין ראוי לנו שנהיה כפויי טובה לקב"ה שעשה כל הניסים האלה ולא נודה לו הטובה, לפיכך אנו חייבין להודות להלל".

וכן נראה מלשון הריטב"א (בהגדה): "בגמרא אמרו (קטז, א), מתחיל בגנות ומסיים בשבח, לתת שבח והודאה לשם יתברך אשר מאשפות ירים אביון".

---

והרשב"ץ (בהגדה) כתב כפירוש השני: "It begins with disgrace and ends with praise. It is not appropriate for us to be ungrateful to the Holy One, Blessed be He, who performed all these miracles and not to acknowledge His goodness. Therefore, we are obligated to give thanks and praise."

And this is also evident from the words of the Ritva (in the Haggadah): "In the Gemara it is said (116a), it begins with disgrace and ends with praise, to give thanks and praise to the Blessed Name who lifts the poor from the ashes."