top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

בגדר 'המרבה לספר ביציאת מצרים' ובדברי הריטב"א שיש לספר בשמחה ובהודאות


מצות סיפור יציאת מצרים


הלכה ומנהג

שיטת הריטב"א באופן הסיפור וביאורה

והריטב"א כתב בפירושו על הגדה של פסח: "לפיכך ציונו הבורא לספר בכל דור ודור נס זה, ואפילו כולנו חכמים ונבונים ויודעים כל התורה, אנו מצווין לספר בזה בשמחה ובהודאות, וכל המרבה לספר יותר הרי זה משובח". ויש לבאר מה הוקשה לריטב"א בפשטות דברי ההגדה, שמחמת כן הוצרך להוסיף על עיקר הציווי לספר ביציאת מצרים, שצריך להיות באופן של שמחה והודאות. ונראה, דהוקשה לו מאמר בעל ההגדה: 'ואפילו כולנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים'. דלכאורה מאי קא משמע לן, אטו מפני שכולנו חכמים נהיה פטורים ממצות סיפור יציאת מצרים, והלא כשם שתלמיד חכם הבקיא היטב בהלכות תלמוד תורה ותפילין, וכיוצא בהן, לא יפטר ממצוות אלו מחמת ידיעתו, כמו כן אין סברא לפטור את החכמים ממצות סיפור יציאת מצרים.

על כן פירש הריטב"א את מאמר ההגדה מצוה עלינו לספר וכו', לא על עיקר החיוב, אלא על אופן קיום החיוב, שהוא לספר מתוך שמחה והודאות, כלומר, מתוך חשק ורגש, ולא בקרירות ועצלות, כמבקש לפטור עצמו מחובת המצוה, שהרי יאמר בלבו: אני כבר חכם ומכיר את ענין יציאת מצרים ומה יש לי לספר את הידוע, די לי לספר רק כדי לצאת ידי חובתי, על כן מדגיש בעל ההגדה: אפילו אם אתה חכם ונבון וכו', מצוה עליך לספר ביציאת מצרים בחשק והתלהבות, סיפור שיש בו טעם וריח. וזה רמז הריטב"א בכותבו: וכל המרבה לספר יותר הרי זה משובח, היינו, שנותן לסיפורו צורה מיוחדת וחשיבות יותר מהפשט הפשוט, ותיבת מרבה קאי על גוף הסיפור, שמתרבה באיכות עם טעם וריח, והרי זה כלומר הסיפור משובח.

ועל זאת מביא בעל ההגדה ראיה מהתנאים שהיו מסובים ומספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם להזכירם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית, שזה אירע מרוב החשק שהיה להם בסיפור זה, והיו שקועים בו כליל, ומתוך כך לא הבחינו שכבר הגיע זמן קריאת שמע והוצרכו תלמידיהם להזכירם.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

The Method of the Ritva in Narration and Its Explanation

The Ritva wrote in his commentary on the Haggadah of Passover: "Therefore, the Creator commanded us to recount this miracle in every generation, and even if we are all wise and knowledgeable in all Torah, we are commanded to recount this with joy and gratitude, and whoever adds more to the recounting is praiseworthy." It is necessary to explain what difficulty the Ritva found in the simple words of the Haggadah, which led him to add to the main command to recount the Exodus from Egypt, that it should be done with joy and gratitude. It seems that he was challenged by the statement in the Haggadah: "Even if we are all wise, etc., we are commanded to recount the Exodus from Egypt." Because at first glance, what does it imply to us? Does it mean that since we are all wise, we are exempt from the obligation to recount the Exodus from Egypt, and that just as a knowledgeable student who is well-versed in the laws of Torah and Tefillin, and the like, does not exempt themselves from these commandments due to their knowledge, so there is no reason to exempt the wise from the obligation to recount the Exodus from Egypt.

Therefore, the Ritva explained that the statement in the Haggadah "we are commanded to recount, etc." is not about the main obligation, but about the way the obligation is fulfilled, which is to recount with joy and gratitude, meaning, out of desire and emotion, and not with coldness and laziness, seeking to exempt oneself from the obligation, thinking: "I am already wise and familiar with the matter of the Exodus from Egypt, why do I need to recount what is known, it is enough for me to recount just to fulfill my obligation." Therefore, the author of the Haggadah emphasizes: Even if you are wise and knowledgeable, etc., you are commanded to recount the Exodus from Egypt with enthusiasm and excitement, a recount that has taste and aroma. This is what the Ritva hinted at in his writing: "and whoever adds more to the recounting is praiseworthy," meaning, giving his recounting a special form and more importance than the simple interpretation, and the word "more" refers to the essence of the recounting, which increases in quality with taste and aroma, meaning that the recounting is praiseworthy.

To support this, the author of the Haggadah brings an example of the conditions of those who were reclining and recounting the Exodus from Egypt all that night, until their students came to remind them that it was time for the morning Shema recitation, which occurred due to their great desire for this recounting, and they were completely absorbed in it, so much so that they did not realize it was time for the morning Shema recitation, and their students had to remind them.

bottom of page