top of page
Small Lev Aharon Logo

Lev Aharon Library

/

מצוות ומנהגי ליל הסדר

/

דרוש, מוסר ומחשבה

שיר השירים וחג הפסח

איתא במשנה (ידים פרק ג משנה ה) בשם רבי עקיבא: "אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל כתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים". ויש לבאר במה נתייחד שיר השירים על שאר הכתובים הנקראים 'קודש', עד שנקרא 'קודש קדשים'.

ונראה בעז"ה יתברך, דהנה מקשים, למה נמשלה אהבת ה' וישראל באהבת איש ואשה, ולא באהבה הכתובה בתורה: "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד, א). וכן בנוסח התפלות אנו מזכירין כסדר שה' אבינו ואנו לו כבנים, ומה נשתנה שיר השירים, שנמשלת אהבתנו כדוד ורעיה, באופן שעלול לתת פתחון פה לפריצים לדמות הדברים כשאר אהבות.

ויש לבאר ההבדל בין אהבת איש ואשה לאהבת בנים, דאהבת בנים היא טבעית בעצם, שהרי הוא חלק האב, אכן, באיש ואשה הרי אינם חלק אחד באופן טבעי ויכולים להפרד, והקשר שלהם תלוי בחיובים שונים מזה לזו ומזו לזה, ואף על פי כן אנו מוצאים שה' אומר: "ואהבת עולם אהבתיך" (ירמיהו לא, ב). הגם שהקשר בינינו תלוי לכאורה רק בשמירת התורה והמצוות, עם כל זה מכריז ה' ואומר, שלעולם לא יפרד קשר זה. וככתוב בשיר השירים גופא, שיש כל מיני 'בעיות' בקשר הזה – "פתחי לי אחותי..." (שיר השירים ה, ב). "רחצתי את רגלי איככה אטנפם..." (שם, ג). "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר" (שם, ו). "הכוני פצעוני..." (שם, ז). ובכל זאת – "אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני" (שם, ח). עדיין עומדים באהבתם ובצמאונם זה לזו וזו לזה.

והנה, הרד"ק פירש בפסוק (ירמיהו לא, ב) "מרחוק ה' נראה לי", שכנסת ישראל אומרת, שנדמה כי רק מזמן רחוק ה' נראה לי, בעת יציאת מצרים וקבלת התורה, אך עתה הסתיר פניו ממני, בגלות. והקב"ה משיבה: "ואהבת עולם אהבתיך וגו'", "עוד אבנך ונבנית" (שם, ג). והיינו כנ"ל, ששיר השירים מיוסד על זמן הגלות, שכביכול רק מרחוק ה' נראה לי, ואף על פי כן הוא שיר אהבה, המבטא כיסופים וגעגועים חזקים, וציפיה לשוב למצב פנים אל פנים, שזה נכלל בדברי ה', 'ואהבת עולם אהבתיך'.

ואף שמבואר בזהר הקדוש (תרומה קמג, א), דשיר השירים אמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לקדש הקדשים, ומשמע, דנתחבר דוקא על תנאי דשמירת התורה, שהרי הלוחות וספר תורה היו מונחים בארון, ועליהם הכרובים המסמלים את אהבת ה' וישראל. ועוד איתא ביומא (נד, א), דבשעה שישראל עושין רצונו של מקום, פני הכרובים איש אל אחיו, וכשאין עושין רצונו של מקום, מסובבים פניהם זה מזה באופן שפניהם לבית. וכשהיו עולי רגלים מגיעים להר הבית, היו מגוללים לפניהם את הפרוכת להראותם איך הכרובים מעורים זה בזה, שזה סימן לחיבת ישראל לפני המקום, ונמצא לכאורה שלא כדברינו. אכן, איתא שם עוד, שבשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו את הכרובים מעורים זה בזה, והיינו, שגם בזמן הקשה ביותר, שנחרב בית המקדש, משום שלא עשו רצונו של מקום ולא קיימו את הדברי תורה המונחים בארון, ובודאי היה זמן של כעס בין הדודים, אבל התברר, שכל זה רק במובן החיצוני, כי בפנימיות, הכרובים עדיין מעורין זה בזה באהבה רבה, ואין כאן גירושין, ועדיין 'אהבת עולם אהבתיך'.

ומעתה יתבאר החילוק בין כל הכתובים שהם קדש, לשיר השירים שהוא קדש קדשים, כי האהבה העולה משאר הכתובים באה אחרי ניסים וגילוי אהבה ורצון בין ה' וישראל, ואין בזה רבותא כל כך, אבל בשיר השירים משתקפת אהבה עזה ללא שום תנאי, 'כי אהבת עולם אהבתיך', וגם אם שחורה אני בעיני, נאוה אני בעיניו (ראה שיר השירים א, ה), והוא אומר לי: "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך" (שיר השירים ב, יד), ללא הפסק, בלי גבול ומדה.

וכמו שדודי לי, כן אני לדודי, כמו שמצינו בזהר הקדוש והביאו הט"ז (אורח חיים סימן רפח סק"ב) זה לשונו, איתא באגדה, שמצאו תלמידיו של רבי עקיבא שהיה בוכה בשבת, ואמר עונג יש לי. ונראה לי, דהיינו שמרוב דבקותו בהקב"ה זולגין עיניו דמעות, שכן מצינו ברבי עקיבא בזוהר חדש (בראשית צח, ב במדרש הנעלם), שהיה בוכה מאוד באמרו שיר השירים, באשר ידע היכן הדברים מגיעים, עכ"ל. כלומר, 'כי עזה כמות אהבה'. וכמו שמצינו (ברכות סא, ב), שבשעה שהוציאוהו להריגה היו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, שהם יסורים קשים מאד, ולא די שקבלם באהבה, אלא עוד אמר שכל ימיו ציפה מתי יבוא הפסוק (דברים ו, ה) "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" – אפילו נוטל את נפשך – לידו, ויזכה לקיימו. כי זהו יסוד שיר השירים, אהבה ללא תנאי ובכל מצב, 'אהבת עולם אהבתיך', גם בעת ש'דודי חמק עבר', ו'השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני', שהוא רמז לצרות וחשכת הגלות, עדיין אני מחפשת את דודי, ומבקשת: 'אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני'. ורבי עקיבא ידע והשיג עד היכן הדברים מגיעין.

והנה, רש"י פירש (שיר השירים ג, י): "תוכו רצוף – סדור ברצפת אהבה, ארון וכפורת וכרובים ולוחות. מבנות ירושלים – אלו ישראל יראים ושלמים להקב"ה". והיינו, שהאהבה סדורה מקצה לקצה בלי שום גבול. ועל דרך מאמר חז"ל (יומא כא, א): "אמר רבי לוי, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה. ואמר רבנאי אמר שמואל, כרובים בנס היו עומדין". כלומר, שלא תפסו מקום גשמי כלל. וזה מורה ומגלה, כי אף שהיו בקודש הקדשים הלוחות וספר תורה, המורים כי הקשר בין הקב"ה וישראל תלוי בשמירת התורה, עם כל זה, כל המציאות שם היתה שלא מן המדה, והיינו, שבכל מצב שיהיה לא יפסק הקשר בינינו, כי הוא נצחי ואינו תלוי בשום גורם. נמצא, ש'קדש קדשים' אינו קדש כפול, אלא מורה על קדושה בלי גבול. ועל כן נקרא שיר השירים 'קדש קדשים', כי כל ענינו מורה על אהבה ללא תנאי וללא גבול. וזו גם משמעות 'קדש קדשים', דאין גבול ומדה לקדושתו, דלא כ'קדש', שמוגבל לדרגות שונות.

ועל פי זה עולה כפתור ופרח פירוש הקדושת לוי על הפסוק (שיר השירים א, ב) "ישקני מנשיקות פיהו", שכנסת ישראל אומרת להקב"ה באהבתה אותו, שאינה חפצה בשום תשלום גמול על קיום התורה ושמירת המצוות, אלא מבקשת רק את גילוי אהבתו אליה, 'ישקני מנשיקות פיהו', כאומרת אין לי חפץ במאומה אלא בך אהובי, קרבתך עריבה לי מכל הנעימות.

וחג הפסח מורה על האהבה הזו, כמו שכתב בבני יששכר (מאמרי חודש ניסן מאמר י) בשם הרב הקדוש מברדיטשוב וזה לשונו, והנה, פסח שאכלו ישראל בזמן המקדש, על שום שפסח המקום ברוך הוא על בתי אבותינו (שמות יב, כז). ועל כן הוא יתברך שמו קורא בתורתו את שם החג 'חג המצות', שהוא יתברך שמו משבח את כנסת ישראל שאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עֻגֺת מצות וגם צדה לא עשו להם, וכנסת ישראל קוראים את שם החג 'חג הפסח', משבחים להקב"ה על ש"פסח על בתי בני ישראל וכו' בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל", עכ"ל. והיינו, שכל אחד תולה את המעלה והגדולה בשני, מרוב האהבה.

Note! Translation is auto generated: Please use with caution

Song of Songs and the holiday of Pesach

It is stated in the Mishnah (Yadayim, Chapter 3, Mishnah 5) in the name of Rabbi Akiva: "The entire world was not as worthy as the day when the Song of Songs was given to Israel, for all the Scriptures are holy, but the Song of Songs is the Holy of Holies." And it is necessary to explain what distinguishes the Song of Songs from the rest of the Scriptures, which are called 'holy,' that it is called 'Holy of Holies.'

It appears, with God's help, that there is a question: Why is the love between God and Israel compared to the love between a man and a woman, rather than to the love described in the Torah: "Israel is my firstborn son" (Exodus 4:22). "You are children to the Lord your God" (Deuteronomy 14:1). Also, in the prayers we regularly mention that God is our Father and we are His children. What is different about the Song of Songs, that our love is compared to that of a lover and his beloved, in a way that might give room for the licentious to compare it to other loves?

It is possible to explain the difference between the love of a man and a woman and the love of children, that the love for children is natural, as they are part of the parent. However, a man and a woman are not naturally one entity and can separate, and their connection depends on various obligations to one another. Nevertheless, we find that God says: "I have loved you with an everlasting love" (Jeremiah 31:2). Even though our connection seemingly depends only on keeping the Torah and commandments, God declares that this connection will never be broken. As written in the Song of Songs itself, there are all sorts of 'problems' in this relationship – "Open to me, my sister..." (Song of Songs 5:2). "I have washed my feet, how can I dirty them?..." (ibid. 3). "I opened to my beloved but my beloved had turned away and was gone" (ibid. 6). "The watchmen struck me, they wounded me..." (ibid. 7). And yet – "If you find my beloved, what will you tell him? That I am lovesick" (ibid. 8). They still stand in their love and longing for each other.

The Radak explains on the verse (Jeremiah 31:2) "From afar the Lord appeared to me," that the congregation of Israel says, it seems that God appeared to me only from a long time ago, at the time of the Exodus from Egypt and the receiving of the Torah, but now He has hidden His face from me, in exile. And God responds: "I have loved you with an everlasting love... " "Again I will build you, and you shall be rebuilt" (ibid. 3). This is as previously stated, that the Song of Songs is based on the time of exile, when it seems that God only appeared to me from afar, and yet it is a song of love, expressing strong yearning and longing, and a hope to return to a face-to-face state, which is included in God's words, 'I have loved you with an everlasting love.'

It is also explained in the Zohar (Terumah 143a), that Solomon composed the Song of Songs when he brought the Ark into the Holy of Holies, indicating that it was composed specifically on the condition of keeping the Torah, as the tablets and the Torah scroll were placed in the Ark, and upon them the cherubim symbolizing the love between God and Israel. It is also stated in Yoma (54a), that when Israel does the will of God, the faces of the cherubim face each other, and when they do not do the will of God, they turn their faces away from each other, facing the Temple. When the pilgrims would come to the Temple Mount, they would unroll the curtain to show them how the cherubim were intertwined, indicating Israel's affection before God. This seemingly contradicts our explanation. However, it is also stated there that when the foreigners entered the Sanctuary, they saw the cherubim intertwined, indicating that even in the most difficult time, when the Temple was destroyed because Israel did not do God's will and did not keep the Torah placed in the Ark, undoubtedly a time of anger between the lovers, it became clear that all this was only externally, because internally, the cherubim were still intertwined with great love, and there was no divorce, and still 'I have loved you with an everlasting love.'

From now on, the difference between all the Scriptures, which are holy, and the Song of Songs, which is the Holy of Holies, can be explained. The love that arises from the other Scriptures

bottom of page